מחקר חדש נועד להעריך את שכיחות תסמיני דיכאון בקרב מתמחים ברפואת חירום, לפי החודש, המגדר, סוג הרוטאציה, שנת סיום הלימודים, ומספר שעות העבודה.

במסגרת המחקר פנו החוקרים ל-51 מתמחים ברפואת חירום, בשנתם הרביעית להתמחות, במהלך התקופה שבין יולי 2003 ויוני 2004. המשתתפים קיבלו שאלון אנונימי אחת לחודש, דרך אתר אינטרנט, שכלל את מדד Center for Epidemiologic Studies Depression Scale (CESD), את מגדר המתמחה, שנת סיום הלימודים, מספר שעות העבודה בשבוע הקודם (40 שעות או פחות, 41-60 שעות, 61-80 שעות, או למעלה מ-80 שעות), וסוג הרוטאציה (חדר מיון, יחידת טיפול נמרץ, יחידה שאינה יחידת-חירום, או אחר). מתמחים שלא השיבו על שאלון אחד הוצאו מן המחקר. החוקרים תיעדו את מדד השיא, מתקופה של כל 3 חודשים, עבור כל מתמחה.

50 מבין 51 המתמחים (98%) הסכימו להשתתף במחקר. 19 מתמחים (38%) הוצאו מהמחקר בשל מחסור בנתונים. שכיחות דיכאון עמדה על 12.1% (95% CI = 7.5-19%, 15מ-124 מדדים). מדדי CESD היו נמוכים יותר בנשים, אך ההבדל היה חסר חשיבות סטטיסטית (6.4 +/- 6.8, לעומת 8.7 +/- 8.6,, p=1.0). לא נמצא הבדל משמעותי בממוצע CESD לפי חודש, שנת סיום הלימודים, סוג הרוטאציה, או מספר שעות העבודה.

לסיכום, עונת השנה, מספר שעות העבודה, סוג הרוטאציה, שנת סיום הלימודים, ומין המתמחה, לא ניבאו הופעת תסמיני דיכאון בקרב מתמחים ברפואת חירום. שכיחות דיכאון באוכלוסיית המחקר, היתה שווה לשכיחות דיכאון באוכלוסייה הכללית.

Acad Emerg Med. 2006 Mar;13(3):284-7. Epub 2006 Feb 22

לידיעה ב-Pubmed