צוות המשימה של EULAR הוציא 11 המלצות המבוססות על עדות לטיפול ב-OA (אוסטאוארתריטיס) ביד, שפורסמו במהדורת אוקטובר של Annals of the Rheumatic Diseases. יש לציין כי OA הוא מצב לא מאובחן בצורה נפוצה, אך הוא גורם לנכות משמעותית.

צוות המשימה סיפק בעבר המלצות נפרדות המבוססות על עדות לטיפול ב-OA של הירך והברך, והוטל עליהם מינוי בשנת 2005 לטפל בנושא של טיפול ב-OA של היד. לאחר הערכת הספרות הזמינה, הם פיתחו את ההמלצות תוך שימוש בשילוב של עדות המבוססת על מחקרים וקונזנצוס של מומחים. כמו כן, הם סיפקו את הכוח להמלצות אלה.

OA ביד הוא מצב נפוץ, למרות שהשכיחות שלו משתנה בהתאם להגדרה הנמצאת בשימוש. לדוגמא, למרבית האנשים בני 55 ומעלה יש שינויים רדיוגרפיים של OA המשפיעים על לפחות מפרק אחד ביד, בעוד שבערך לחמישית מאוכלוסיה זו יש OA סימפטומטית של היד. למרות שאנשים רבים המושפעים על ידי OA של היד, עשויים לא לחפש עצה רפואית, ההשפעה של OA של היד והנכות הנלווית לה הם משמעותיים.

בהשוואה ל-OA של הירך או של הברך, הקורולציה בין הסימפטומים והשינוי הרדיוגרפי הוא אפילו פחות עבור OA של היד. רבות מהתוצאות הקליניות של OA של היד הן ספציפיות לאתר, כמו הפרעה באחיזה ובצביטה מדויקת ואי שביעות רצון עם הופעה קוסמטית. בנוסף, הגודל הקטן והפתיחות של מפרקי היד מאפשרים טווח שונה של התערבויות בהשוואה ל-OA במפרק גדול.

בגלל ההבדלים באנטומיה, בתפקוד, בגורמי הסיכון ובתוצאות, OA באתרים שונים יכול להגיב שונה לאותו הטיפול, על כן התערבויות טיפוליות ב-OA צריכות להיות מוערכות באופן הספציפי לאתר.

צוות המשימה הרב תחומי של EULAR, שעסק בפיתוח ההנחיות, ייצג 15 מדינות אירופאיות שונות וכלל 16 ראומטולוגים, פיזיותרפיסט, מנתח אורתופדי, 2 אנשי מקצוע בריאות נוספים ומומחה של EBM (רפואה המבוססת על עדות ומחקרים).

לאחר חיפוש סיסטמטי ב-MEDLINE, EMBASE, CINAHL, Science Citation Index, AMED, ספריית Cochrane, HTA ודיווחי NICE, החוקרים זיהו את העדות המחקרית הזמינה הכי טובה התומכת בכל אחד מההצעות שלהם. כשהיה אפשר, החוקרים חישבו גם את גודל האפקט ואת NNT (number needed to treat), העריכו את הסיכון היחסי או את OR עבור בטיחות וחישבו cost-effectiveness. הכוח של ההמלצה התבסס על עדות מחקרית, מומחיות קלינית והעדפה של החולה.

החוקרים יצרו 11 הצעות מפתח, שעירבו 17 מודליות של טיפול. הנושאים, שנכללו בהצהרה כללו שיקולים כללים (מאפיינים קליניים, גורמי סיכון, קו מורבידיות), התערבויות לא פרמקולוגיות (פעילות גופנית וחינוך, חום מקומי וקיבוע עצם), התערבויות פרמקולוגיות (אקמול, NSAIDS, NSAIDS + חומרים המגנים על הקיבה, מעכבי COX2, תרופות סיסטמיות הפועלות לאט, תרופות המשנות מחלה, סטרואידים תוך מפרקיים) וניתוח.

מתוך 17 מודליות של טיפולים, שנסקרו, השישה היחידים, שנתמכו על ידי מידע מחקרי, היו פעילות גופנית + חינוך, NSAIDS, מעכבי COX2, NSAIDS מקומיים, capsaicin מקומי ו-chondroitin sulphate. מודליות אחרות נתמכו בצורה בלתי ישירה בהתבסס על עדות, שמוצתה ממחקרים על OA המערב מפרקים אחרים או על ידי דעה של מומחה. הכוח של ההמלצה השתנה על פי הרמה של העדות התומכת, יתרונות, נזקים או עלויות של הטיפול, חוות דעת קלינית, נושאים לוגיסטיים ועוד. להלן 11 ההמלצות של החוקרים.

1)      טיפול אופטימאלי ב-OA של היד דורש שילוב של טיפולים פרמקולוגים ולא פרמקולוגים המותאמות לכל חולה.

2)      טיפול ב-OA של היד צריך להיות אינדיבידואלי לכל חולה בהתבסס על מיקום ה-OA, גורמי סיכון (גיל, מין, גורמים מכאניים בלתי רצויים), סוג ה-OA (נודלי, ארוסיבי, טראומתי), נוכחות דלקת, חומרת השינוי המבני, רמת הכאב, נכות והגבלה באיכות החיים, קו-מורבידיות ותרופות נוספות (כולל OA במקום אחר בגוף) ורצונות וציפיות של החולה.

3)      כל החולים עם OA צריכים לקבל חינוך בנוגע להגנה על המפרק (איך להימנע מגורמים מכאניים בלתי רצויים) ובנוגע לביצוע פעילות גופנית (הכוללת טווח התנועה ותרגילים לחיזוק).

4)      חימום מקומי (עם שעוות paraffin או עם שקית חימום), בעיקר לפני ביצוע פעילות גופנית ואולטרה סאונד מאוד יעילים.

5)      קיבוע של העצמות מומלץ במקרה של OA באגודל, כמו גם מכשיר ליישור על מנת למנוע או לתקן עיוות של כיפוף וזיוות לטראלי.

6)      טיפולים מקומיים עדיפים על טיפולים סיסטמיים, בעיקר עבור כאב קל עד בינוני וכאשר רק מספר קטן של מפרקים מעורבים. NSAIDS מקומיים ו-capsaicin הן בטוחים ויעילים.

7)      בגלל הבטיחות והיעילות של אקמול (עד ל-4 גרם ביום) הוא תרופת שיכוך הכאבים האוראלית המשמשת כבחירה ראשונה. תרופה זו היא גם התרופה לשיכוך כאבים אוראלית לטווח ארוך המועדפת לחולים המגיבים לה.

8)      בחולים שלא מגיבים טוב לאקמול, יש להשתמש במינון האפקטיבי הכי נמוך של NSAIDS אוראליים ולמשך הכי קצר. יש להעריך את הצורך של החולים ואת תגובתם לטיפול כל תקופה. חולים עם סיכון גסטרו-אינטסטינלי מוגבר צריכים להשתמש ב-NSAIDS לא סלקטיביים ובחומר המגן על מערכת העיכול או במעכב סלקטיבי של COX2. בחולים עם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר אסור לתת מעכב סלקטיבי של COX2, ויש להשתמש ב-NSAIDS לא סלקטיבי בזהירות.

9)      תרופות סימפטומטיות הפועלות לאט בטיפול ב-OA (כגון glucoasamine, chondroitin sulphate, avocado soybean unsaponifiables, diacerhein ו-hyaluronan תוך מפרקי) יכולות להציע הקלה סימפטומטית עם רעילות נמוכה, אך גודל האפקט קטן, החולים המתאימים לטיפול זה לא מוגדרים ולא ניתן לבסס שינוי מבנה רלוונטי קליני ויתרונות פרמקו-אקונומיות.

10)  הזרקה תוך מפרקית של סטרואידים ארוכי טווח יעילה להתלקחויות של כאב של OA, בעיקר במפרק טרפזיו-מטה-קרפל.

11)  ניתוח, כגון interposition arthroplasty, osteotomy או arthrodesis הינו יעיל עבור OA קשה של האגודל, ועליו להישקל כאופציה בחולים עם כאב חזק ו/או נכות לאחר כשלון של טיפולים שמרניים.

ישנם הבדלים משמעותיים בין ידיים, ברכיים וירכיים בדרך, שבה OA משפיע בכל אתר, לדוגמא, במונחים של אנטומיה, תפקוד, גורמי סיכון עבור OA, היסטוריה טבעית ותוצאות של OA, התאמה של נבדק להתערבות מסוימת (טיפול מקומי, הזרקות) ואפילו תגובה שונה לאותו טיפול (NSAIDS). בגלל סיבות אלה, בלתי אפשרי לשער תוצאות של מחקר קליני באתרים שונים ולתת המלצה יחידה לטיפול ב-OA מבלי להתייחס לאתר. בשל סיבות מרובות אלה, EULAR פיתוח המלצות טיפוליות נפרדות עבור OA של הברך, הירך ועתה גם של היד.

ההגבלות של המלצות אלה כוללות חוסר בעדות מחקרית ישירה בנושא של OA של היד, חסר בסקירה ממצה של כל הטיפולים האפשריים, האפשרות שפספסו חלק מהמחקרים הרלוונטיים, חוסר ייצוג של רופאים כלליים בצוות המשימה והשמטה של דעת החולה.

לדברי צוות המשימה, הם פיתחו 11 המלצות המערבות 17 אופציות טיפוליות ב-OA של היד בהתבסס על רפואה קלינית ועל העדות המחקרית הזמינה הכי טובה שיש. עבור טפולים רבים החוקרים מצאו עדות מחקרית מצומצמת הספציפית ל-OA של היד, דבר המדגיש את הצורך בביצוע מחקרים קליניים בעתיד. כמו כן, צוות המשימה מאמין, שהמלצות אלה יעלו את הפרופיל של OA של היד, ויפעלו כזרז לדיון שבין כל אנשי מקצוע הרפואה הקשורים לטיפול באנשים עם OA של היד.

לידיעה במדסקייפ