כיום, במקרים רבים מצליחים לרפא את מחלות הסרטן בילדים, אך הטיפולים מלווים בהשפעות מזיקות וממושכות על בריאות המטופלים. מחקר ענק בנושא סרטן ילדים, שהתמקד בילדים ששרדו את המחלה, מצא כי כמעט שני-שליש מהחולים סבלו ממחלה כרונית אחת לפחות כתוצאה מהטיפול, וכמעט 25% סבלו מ-3 מחלות כרוניות או יותר.

התוצאות האחרונות ממחקר Childhood Cancer Survivor Study (CCSS), פורסמו בגליון 12 באוקטובר של New England Journal of Medicine. התחלואות הכרוניות שאיפיינו את השורדים כללו גידולים משניים, מחלות קרדיווסקולריות, הפרעה בתפקודי כליות, בעיות קשות במערכת מוסקולוסקלטלית, ואנדוקרינופתיות.

הממצאים תומכים בשכיחות הגבוהה של סיבוכים מאוחרים, לרוב קבועים, בעקבות טיפול אינטנסיבי במשלבי כימותרפיה עם הקרנות. כמו כן, הם מוכיחים כי מדובר בסיכונים מצטברים, ללא עדות לפלאטו עד כה.

שיעורי הריפוי של סרטן ילדים עומדים כיום על 75% ומעלה, ולאור השפעות הטיפולים בסרטן, חשוב לעקוב מקרוב אחר הילדים שהתגברו על המחלה.

עם זאת, לא ברור כיצד בדיוק יש לעקוב אחר השורדים. למעשה, בפועל יש מספר קטן מאוד של אנשים בעלי כישורים לטפל בילדים אלו, מסיבות שונות. היסטורית, חולים אלו מטופלים אצל אונקולוגים-ילדים, המכירים את ההשפעות המאוחרות של הטיפול, אך כאשר מתבגרים, הם עוברים למרפאה אחרת, ואונקולוג-מבוגרים אינו מכיר את הנושא. לדעת הכותבים, הגישה הטובה ביותר תהיה להפיץ יותר מידע באשר לחולים אלו והבעיות שלהם בקרב רופאים ילדים כלליים, פנימים, ורופאי משפחה, שיכולים לעבוד בשיתוף פעולה עם מומחים אחרים, בכדי לספק את הטיפול הרפואי הטוב ביותר.

CCSS הוא מחקר ארוך בצורה מרשימה, ודומה בחשיבותו בסרטן ילדים לזו של מחקר פרמינגהאם בנושא מחלות קרדיווסקולריות. במאמר מערכת צויין כי למרות שנערכו מחקרים אחרים, אף אחד מהם לא השיג מספר כה גדול של מטופלים. ממצאי CCSS מבוססים על 10,397 שורדים ו-3,034 בני משפחתם.

גיל השורדים הממוצע עמד על 26.6 שנים (18-48 שנים), ומשך הזמן עד לאבחנת הסרטן עמד על 17.5 שנים (6-31 שנים). הנתונים נאספו משאלונים שנמסרו למשתתפים, וכל התחלואות אובחנו על-סמך דיווח-עצמי, ללא אישור, פרט לגידולים משניים ותמותה.

המחקר מצא כי מבין 10,397 השורדים, 62.3% דיווחו על תחלואה כרונית אחת לפחות, 37.6% סבלו משתי מחלות כרוניות, 23.8% סבלו מ-3 מחלות כרוניות או יותר ו-27.5% סבלו ממחלה קשה או מסכנת-חיים.

בהשוואה לאחיהם ואחיותיהם, הסיכון לבעיות רפואיות היה גדול פי 3 בקרב השורדים, וגדול פי 8 למחלה קשה או מסכנת חיים (דוגמאת אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, premature gonadal failure, גידולים משניים והפרעה קוגנטיבית קשה).

המחקר הוגבל לילדים עם אחד מהגידולים הבאים לוקמיה, גידולי CNS, מחלת הודג’קינס, לימפומה שאינה הודג’קינס, Wilms Tumor, נוירובלסטומה, סרקומה ברקמה רכה, או גידולים בעצמות. מבין אלו, 3 קבוצות היו בסיכון הגבוה ביותר השורדים מגידולי עצמות (שהיו בסיכון גבוה למוגבלות קשה בתפקוד, גם אם לא נדרשה קטיעת איבר), אלו עם גידולי CNS (הצפויים להפרעה קונגטיבית משמעותית), ואלו עם מחלת הודג’קינס (עם הסיכון הגבוה ביותר לגידולים משניים ומחלת לב).

חלק מהטיפולים לוו בסיכון מוגבר פי 10, או יותר, להתפתחות תחלואות קשות או מסכנות חיים. טיפולים אלו כללו הקרנות לחזה ביחד עם Bleomycin או תרופה ממשפחת Anthracycline, הקרנות לחזה ביחד עם הקרנות לבטן או לאגן, טיפול ב-Anthracycline בשילוב עם תרופה ממשפחת Alkylating Agent, והקרנות לבטן או לאגן בשילוב עם Alkylating Agent.

עם זאת, כל המשתתפים במחקר קיבלו טיפולים לסרטן לפני 1986, ומאז חלה התפתחות בטיפולים. הגישה לגידולים רבים בילדים השתנתה באופן משמעותי בשנים האחרונות, עם עליה באינטנסיביות הטיפולים, במקביל לשיפור בשיעורי ההישרדות. לכן, חולים שקיבלו טיפול בשנים האחרונות, צפויים לסיבוכים שונים, אך דומים, בטווח הארוך.

מעקב הוא נושא חשוב מאוד, וצריך להתבצע ע”י רופאים שמכירים את ההיסטוריה של החולים, ויודעים מהם הטיפולים שקיבלו ולאילו סיבוכים צפויים בעתיד.

למרבה הצער, מעקב כזה נותר בגדר היוצא מן הכלל, ולא הכלל. סוג הסיבוכים המתפתחים בשורדים עשוי לדרוש רמת ידע שהיא מעבר לזו המצויה בידי פנימים או רופאים משפחה, ואף מעבר לידע המצוי ברשות אונקולוגים.

למעשה, רופאים חדשים עשויים לסרב לקבל חולים למרפאתם בשיל סיפור קודם של טיפול לסרטן. לחלופין, רופאים שמקבלים חולים כאלו, מוצאים את עצמם בהמשך בעמדה שאינם יודעים כיצד להתמודד עם הסיבוכים המאוחרים הללו. הגישה הטובה ביותר היא שרופא חדש ייצור קשר עם האונקולוג המטפל, וייסד עימו טיפול משותף.

אחת הבעיות היא שילדים ששרדו את מחלת הסרטן, אינם תמיד מוסרים את כלל המידע באשר למחלת הסרטן והטיפולים שקיבלו, לרופאים. רבים העלו הצעות שונות, שנועדו לתת בידי החולים סיכום נייד וממצה של ההיסטוריה הרפואית/אונקולוגית שלהם, כולל הטיפולים הספציפיים. אולם, בארה”ב, בהעדר מערכת רשומות רפואיות ממוחשבות וניידות, הדבר אינו כה אידיאלי, שכן נתונים אלו עשויים ללכת לאיבוד בקלות.

N Engl J Med. 2006;355:1572-1582, 1522-1523

לידיעה במדסקייפ