נתונים תצפיתיים תומכים בחשיבות נירמול לחץ הדם בקשישים, לאחר אירוע ראשון של שבץ איסכמי.

לדברי החוקרים, קיימת חוסר-ודאות סביב הסכנות והיתרונות בהורדת מדדי לחץ הדם בקשישים לאחר שבץ.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את מדדי לחץ הדם והתוצאות בקרב 254 קשישים, לאחר שבץ איסכמי ראשון. הם מצאו קשר בין מדדי לחץ דם גבוהים יותר לאחר שבץ, כפי שהוערכו כ-8 חודשים לאחר השבץ, ובין סיכון מוגבר לשבץ חוזר, לאחר 5.4 שנים, בממוצע. Hazard Ratio להישנות שבץ עמדה על 1.42 עבור כל סטיית תקן ברמת לחץ הדם הסיסטולי, ו-1.39 עבור כל סטיית תקן ברמת לחץ הדם הדיאסטולי.

כמו כן, החוקרים  מצאו כי שיעורי התמותה היו גבוהים יותר באופן משמעותי בחולים עם לחצי דם גבוהים לאחר השבץ (לחץ דם דיאסטולי של 85 מ”מ כספית, או יותר) ובאלו עם לחצי דם נמוכים לאחר השבץ (לחץ דם סיסטולי נמוך מ-130 מ”מ כספית, או ל”ד דיאסטולי נמוך מ-65 מ”מ כספית), בהשוואה לנבדקים עם לחצי דם בינוניים.

רופאים רבים נוהגים בזהירות בהורדת לחצי הדם בקשישים לאחר אירוע צרברווסקולרי, דבר שעשוי להסביר את הסיבה לשכיחות לחצי דם גבוהים באוכלוסיה זו.

הממצאים הנוכחיים, בשילוב עם עדויות ממחקרים קודמים, תומכים בנירמול לחצי דם גבוהים בקשישים לאחר שבץ. למרות שהעדויות המצביעות על שיעורי תמותה מוגברים בחולים עם לחצי דם נמוכים, מעלות שאלות באשר למקומו של טיפול אגרסיבי להורדת רמות לחץ הדם בקשישים לאחר שבץ איסכמי.

החוקרים מוסיפים כי מחקרים קליניים ארוכי-טווח בנושא טיפול נגד יל”ד באוכלוסיה זו, יסייעו להשלים את פערי הידע באשר לסיכונים והיתרונות בטיפול להורדת לחץ דם בקשישים לאחר שבץ.

J Am Geriatr Soc 2006;54:1309-1316

לידיעה במדסקייפ