הטיפול בקשישים דורש לעיתים קרובות את נוכחות המטפל הצמוד של הקשיש ביחד עם המטופל הקשיש במשרד הרופא. מחקרים מצאו כי חלק מהמטפלים אינם מרוצים ממפגשים אלו.

מחקר שנערך במונטריאול שבקנדה נועד לבחון את גישות רופאי המשפחה למפגש עם המטפל הצמוד של החולה הקשיש, לזהות פקטורים העולים מהמפגש בין רופא המשפחה והמטפל הצמוד במשרדו של הרופא, לזהות פקטורים שעשויים להיות בעיתיים בעיניי הרופא וגורמים שעשויים לתרום לצורת ההתנהגות והחששות של הרופא, ולהעלות פתרונות אפשריים לשיפור תוצאות הביקורים הללו.

במסגרת המחקר נשלחו שאלונים ל-200 רופאי משפחה במונטריאול, משני מרכזי רפואה שניוניים ובית חולים שלישוני ולקחו חלק בטיפול בקשישים. השאלון התמקד בגישות רופא המשפחה, החששות והתצפיות באשר לאינטראקציה שבינם, החולים הקשישים והמטפלים הצמודים במהלך ביקור במשרד הרופא.

142 רופאים (71% מהפונים) השיבו לשאלון. מרבית רופאי המשפחה חשו כי מחובתם להתייחס לחששות המטפל הצמוד (90.6%), וכי לרוב הם השיבו על צרכיהם (94.2%). מצד שני, 81% מצאו כי מפגשים אלו היו מאוד סטרסוגניים, וכי כבר 3 מפגשים כאלו ביום הביאו להתפתחות אוירה סטרסוגנית. בין הגורמים לסטרס נכללו חששות באשר לאבחנה שגויה, תגובות סותרות בין המטופל והמטפל מול הצעות הרופא, והסתייגות של המטופל הקשיש או המטפל מהשימוש במשאבים קהילתיים. החוקרים מצאו כי רופאים רבים התבססו על הניסיון המקצועי שרכשו לפתרון בעיותיהם של הקשישים והמטפלים בהם.

לסיכום, למרות הסטרס הכרוך במפגש, רופאים מעוניינים לסייע למטפלים הצמודים לקשישים. רופאים רבים חסרים את הידע המתאים או הבטחון במשאבים קהילתיים. ייתכן שקלינאים נזקקים לכישורים טובים יותר בפתרון קונפליקטים בכדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר.

IMAJ 2002: 4: October: 785-789