חדר המיון הוא אחד האזורים העמוסים ביותר בבית החולים, ונחשב צוואר הבקבוק לטיפול בחולים.

תורת האילוצים מבוססת על מתודלוגיה העוזרת להתמקד בנושאים החשובים ביותר ע”י זיהוי צוואר הבקבוק בכל מוסד. בהתבסס על תיאוריה זו, היתרונות בהוספת צוות רפואי עשויים להיות תלויים בזמינות הרופאים באזור צוואר הבקבוק בחדרי מיון.

מחקר שנערך בישראל נועד ליצור מודל סטטיסטי דינמי בכדי לחזות את הצרכים להקצאת צוות רפואי נוסף בכדי לשפר את יעילות העבודה בחדר המיון, תוך התייחסות לנפח החולים במחלקה.

באמצעות מאגרי הנתונים של בית החולים, העריכו החוקרים את מספר האישפוזים היומי בחדר מיון כללי, מסיבות שאינן-טראומה, במהלך התקופה שבין 1 בינואר 1992 ועד 1 בדצמבר 1995. הם בדקו את יתרון קיצור משך השהות של החולים בחדר המיון, ע”י הוספת רופא במהלך משמרת הערב, תוך התייחסות לנפח חולים משתנה.

מהתוצאות עולה כי הוספת רופא לחדר המיון משעות הצהריים ועד חצות, הביא לקיצור משמעותי במשך שהות החולים בחדר המיון השהות ירדה בממוצע ב-6.61 דקות עבור 80-119 אישפוזים (p<0.0001). עם זאת, במקרים של פחות מ-80 אישפוזים או יותר מ-120 אישפוזים, תוספת רופא לא הביא לשינוי משמעותי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי המודל הדינמי שפותח במחקר מוכיח כי נפח החולים הוא שקובע את יעילות ההשקעה בכוח אדם בחדר מיון. זיהוי הגורמים הקריטיים המשפיעים על צוואר הבקבוק, כפי שהוצע בתורת האילוצים, עשוי לסייע בתכנון ותיאום שירותי חירום המתפקדים תחת מצבים בלתי-צפויים ומלחיצים. התייחסות לנפח החולים עשוי לסייע למנהלי חדרי המיון לפתח בסיס הגיוני להקצאת משאבים ואנשי צוות.

IMAJ 2002: 4: March: 170-173