ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של PLoS Medicine, עולה כי חשיפה ל-PBCs (polychlorinated biphenyls) מורידה את התגובה האימונית של ילדים לחיסונים.

חומרים מזהמים, כגון PBCs, יכולים להיות אחראים באופן חלקי לעובדה, שחיסונים לא “תופסים” בחלק מהילדים. החוקרים מאמינים כי זוהי סיבה נוספת לכך שצריך להגן על ילדים ועל נשים הרות מפני חשיפה לחומרים כימיקלים מזהמים אלה.

החוקרים בדקו תגובות של חיסונים בשני מחקרי קוהורט באיי Faroe, ששם החשיפות הממוצעות ל-PBCs היו שונות במידה עצומה והיו גבוהות עד פי 10 לעומת הרמות הממוצעות באירופה הצפונית (היות והתזונה המסורתית כוללת שמן לווייתנים המזוהם ב-PBCs).

חשיפה ל-PBCs הוערכה החל מרמות בסרום האימהי בהיריון ובחלב וכלה בדגימות דם של הילדים.

במחקר השתתפו 119 ילדים, שנבדקו במהלך תקופה של 18 חודש. במחקר נמצאה קורולציה שלילית משמעותית בין חשיפה פרה נטלית ל-PBC ובין ריכוזי נוגדנים, בעיקר עבור טוקסואיד דיפתריה. תוצאות דומות נראו ב-129 ילדים בני 7 שנים, שהיו חשופים חשיפה פרה נטלית או פוסט נטלית ל-PBCs.

למרות שלרוב הילדים היו רמות נוגדנים מספיקות בכדי להגן עליהם בפני דיפתריה וטטנוס, ל-21% מהילדים בני 7 שנים היו ריכוזי נוגדנים לטוקסואיד דיפתריה מתחת לרמה הנדרשת להגנה לטווח הארוך.

תגובת הנוגדנים לטוקסואיד דיפתריה לאחר 18 חודש ירדה ב-24.4% עבור כל הכפלה של שילוב של משתנים של חשיפה פרה נטלית ל-PBC. יש לציין כי לחשיפה פוסט נטלית היו אפקטים דומים.

מחקר אפידמיולוגי זה של ילדים בריאים מספק עדות לירידה ביצירת נוגדנים (בשל חשיפה לחומרים מזהמים) לאחר חיסונים רוטיניים הניתנים לילדים. למרות שהפגיעה בתפקוד היא עדינה, תפקוד חיסוני לקוי שכזה יכול להפוך לחשוב קלינית כשתפקוד מערכת החיסון מאותגרת על ידי גורמים אחרים, כגון לידה מוקדמת, זיהום כרוני או מחלה אחרת.

לחוקרים יש את התמיכה של National Institute for Environmental Health Sciences and US EPA בכדי לחקור קבוצה גדולה של 500 ילדים החשופים ל-PBCs לפני ואחרי מתן מנת דחף של חיסון בגיל 5 שנים ושוב בגיל 7 שנים.

החוקרים מסכמים כי חומרים רבים, מלבד PBCs, ידועים כטוקסיים למערכת החיסון בניסויים בבעלי חיים וכי עלינו לקחת מידע זה ברצינות ולמנוע חשיפות כאלה בבני אדם.

PLoS Med 2006;3:e311

לידיעה במדסקייפ