ממחקר חדש עולה כי טיפול DMARD (Disease Modifying AntiRheumatic Drugs) מוריד את הסיכון המוגבר למחלה קרדיווסקולרית הקשור ב-Rheumatoid Arthritis (RA).

מניתוח תוצאות המחקר עולה כי שיעור התקפי הלב היה נמוך באופן משמעותי במטופלי DMARD, כולל Methotrexate, Leflunomide ואחרים, אך לא תחת טיפול בתרופות ביולוגיות.

לדברי החוקרים, מהתוצאות עולה כי היתרונות בטיפול בתרופות DMARD עשוי להתרחב מעבר לפעילותן כנגד דלקת המפרקים ולכלול הגנה קרדיווסקולרית. ההשפעה עשויה להיות חשובה לאור השיעורים המוגברים של תחלואה קרדיווסקולרית בחולי RA.

הממצאים מבוססים על 107,908 נבדקים שהיו במעקב משנת 1999 עד 2003. במהלך תקופה זו נרשמו 558 התקפי לב. השיעור היחסי המתוקנן ירד משמעותית תחת טיפול נוכחי ב-DMARD (Adjusted RR = 0.80).

השפעה זו נשמרה תחת טיפול בכל אחת מתרופות DMARD, כולל Methotrexate (RR=0.81), Leflunomide (RR=0.28) ו-DMARD מקובלים אחרים (RR=0.67), אך לא תרופות ביולוגיות (RR=1.30).

שיעורי התקפי הלב עלה תחת טיפול בגלוקוקורטקואידים (RR=1.32), אך לא תחת טיפול NSAID (RR=1.05), או מעכבי COX-2 (RR=1.11). הסיבה לירידה בסיכון ל-MI תחת טיפול DMARD עשויה לנבוע מהאפקט האנטי-דלקתי של התרופות, או תוצאה עקיפה של ההשפעה החיובית של טיפול DMARD על גורמי הסיכון הלבביים בחולי RA. לדוגמא, יעילות DMARD בשיפור הפעילות הגופנית עשויה לתרום לירידה בגורמי הסיכון הקרדיווסקולרים.

בנוסף, ההשערה היא כי גלוקוקורטיקואידים מעלים את הסיכון לטרשת עורקים, כך ש-DMARD עשויים להקטין את הסיכון הקרדיווסקולרי, הודות לאפקט Steroid-Sparing שלהם.

החוקרים מציינים כי האפקט הקרדיווסקולרי של DMARD חדשים בעיקר Leflunomide וחסמי TNF-Alpha, שנוי במחלוקת. חלק מהנתונים מצביעים על כך שטיפולים אלו עשויים להעלות את לחץ הדם ואת רמות השומנים, בעוד שאחרים מכוונים להשפעה חיובית על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי דרוש מידע נוסף בכדי לקבוע את ההשפעות הקרדיווסקולריות של תרופות אלו.

Arthritis Rheum 2006;55:531-536.

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

יש לציין שרק השבוע דיווחנו על מחקר לפיו השימוש בתרופות אלה מעלה גם אתה סיכון לשחפת…לחץ כאן לקריאת הכתבה