ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי מקורות דתיים חיוביים המתבססים על אמונה עשויים לסייע למטופלים להתאושש מניתוח לב. המחקר הוצג בכנס השנתי של איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי (APA – the American Psychological Association), והוא מצביע על כך שאמונה חזקה ותמיכה חברתית גלויה עשויים להגן על הרווחה הפסיכולוגית במהלך תהליכים וחוויות מלחיצים, בעוד שמחשבות דתיות שליליות עשויות לעכב את ההתאוששות.

החוקרים ציינו כי דרכי התמודדות דתיות חיוביות המתבססות על אמונה, שבאות לידי שימוש בחיי היומיום, עשויות להגן על הרווחה הפסיכולוגית של מטופלים שעברו ניתוח לב פתוח. לדבריהם, מחשבות שליליות ומאבקים המתבססים על אמונה, שאינם שמורים למטופלים בעלי אמונה דתית בלבד, נמצאו קשורים לקשיים בהתאוששות לאחר הניתוח.

מומחה בתחום שסקר את ממצאי המחקר מסר בראיון שנערך עימו כי מחקר זה מראה שדתיות מובילה קרוב לוודאי להתמודדות דתית חיובית, שמובילה להפחתת המצוקה הפסיכולוגית. לדבריו, המנגון שדרכו אמונה דתית משיגה את השפעה זו הוסבר על ידי העובדה שלמטופלים קרדיאליים שמשתמשים בהתמודדות דתית חיובית יש גם תמיכה חברתית ותקווה גדולים יותר.

החוקרים עקבו, בין השנים 1999 ו-2002, אחר מטופלים בגיל 35 ומעלה שעברו ניתוח לב גדול, שאינו ניתוח חרום ואינו ניתוח השתלה, כגון ניתוח מעקפים שאינו בעת חרום, תיקון מפרצת, והחלפת או תיקון מסתם.

המטופלים עברו 3 ראיונות. הראיון הראשון נערך מספר שבועות לפני הניתוח ובדק עבור כל מטופל את הנתונים הדמוגרפיים, דתיות כללית, הערכת הבריאות הכללית ומידת המצוקה כפי שהתבטאה בדכאון ובתסמיני חרדה. הראיון השני, שנערך מספר ימים לפני הניתוח, העריך את התקווה, התמיכה החברתית ודרכי ההתמודדות הדתיות של כל מטופל. הראיון השלישי, שנערך לאחר הניתוח, העריך את המצוקה במונחים של דכאון ותסמיני חרדה. 309 מתוך 481 המטופלים שהשלימו את הראיון הראשון, כך על פי הדיווח,השלימו גם את שני הראיונות הנוספים.

החוקרים ציינו כי במחקר זה מעשים של התמודדות דתית חיובית הוגדרו כמחילה דתית, חיפוש תמיכה רוחנית, התמודדות דתית משותפת או חברות עם אנשים אחרים בעלי אמונות דומות, חיבור רוחני, היטהרות דתית ומחשבות בנוגע לנדיבות לב דתית. לעומת זאת, דרכי התמודדות שליליות כללו אי שביעות רצון רוחנית, מחשבות בנוגע לאל מעניש, חוסר ביטחון, מחשבות דמוניות, ספקות בנוגע לדת, וקשרים דתיים שאינם משביעי רצון.

החוקרים דיווחו כי לדרכי התמודדות דתיות חיוביות היו השפעות חיוביות הן על התקווה והן על התמיכה החברתית של המטופלים, בעוד שדרכים שליליות נמצאו קשורות ביחס הפוך לתמיכה חברתית. בנוסף, תמיכה חברתית ותקווה תרמו להפחתת דכאון ותסמיני חרדה לאחר ניתוח במטופלים שהשתמשו בדרכי התמודדות דתיות חיוביות, ודרכי התמודדות דתיות שליליות נמצאו קשורות ישירות למצוקה לאחר הניתוח.  

החוקרים הוסיפו כי מלבד הקשר לקושי בהתאוששות לאחר הניתוח, ההשפעה השלילית שלספקות דתיים נמצאה קשורה גם לחוסר תקווה ורמות נמוכות של תמיכה חברתית גלויה לפני חוויות מלחיצות דוגמת ניתוח לב.

אחת החוקרות ציינה שתשומת לב מוקדמת להשפעות אלה עשוייה להוביל להתערבות מתאימה ולמניעת נזק ארוך טווח. לדבריה, על ידי הבהרת המנגנונים הפסיכוסוציאליים של השפעות מזיקות או מגנות של המטופל, אנשי המקצוע הרפואיים והעוסקים בבריאות הנפש יכולים לעבוד בשיתוף פעולה על גורמי המפתח הללו, במטרה לשפר את הטיפול במחלה.

החוקרת טענה כי אלו המבקרים מחקר המקשר דת ובריאות מצביעים על כך שאין זה מוסרי שרופאים יקדמו דת, אפילו אם מודגמות השפעות חיוביות של האמונה הדתית. לדבריה, החינוך וההכשרה החילונית של אנשי מקצוע רפואיים אכן לא שמה אותם בעמדה המאפשרת  להם להמליץ למטופליהם על הגדלת מספר הביקורים בכנסייה או בתפילות יומיות כדרך להתמודד עם חולי או מצוקה, אפילו אם זה נעשה בהתבסס על עדויות חיוביות ממחקרים גדולים.

ואולם, הדגישה החוקרת, על ידי הבדלת האספקטים החיוביים האפשריים של התמודדות המתבססת על אמונה מהאספקטים השליליים, רופאים יכולים להפוך להיות מודעים להשפעות נבדלות אלה ולפיכך להקדיש תשומת לב גדולה יותר למרכיבים חיוניים במערכת ההתמודדות של המטופל, בין אם הם פנימיים או חיצוניים.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

APA 2006 Annual Convention: Session 1262 – Paper Session