ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי תינוקות שנולדו זמן רב לפני המועד שישנים על הבטן (prone position) ישנים עמוק יותר, מתעוררים פחות וחווים אפיזודות רבות יותר של דום נשימה מרכזי (central apnea), מה שעשוי להגדיל את הסיכון שלהם לתסמונת מוות בעריסה (SIDS – sudden infant death syndrome).המחקר פורסם בכתב העת לרפואת ילדים (Pediatrics).

ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של מתן המלצה לשינה על הגב בשחרור מיחידה לטיפול נמרץ ביילודים (NICU – neonatal intensive care unit)  לפגים הנמצאים בלאו הכי בסיכון מוגבר ל-SIDS.

החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי תצפיתי של 24 פגים שהוכשרו לשחרור מ-NICU. על פי הדיווח, גיל ההריון החציוני של הפגים היה 27.9 שבועות וגיל חציוני מאז הווסת האחרונה היה 36.4 שבועות. ל-14 מהפגים הייתה bronchopulmonary dysplasia.

לפני השחרור, צוות המחקר בדק את הפגים לזרימת אוויר נזאלית, תנועות חזה ובטן, תנועות גפיים, אלקטרוקרדיוגרם וסטורציית חמצן. החוקרים אף תיעדו את משך השינה, יעילות השינה, מספר וסוג האפניאות ואת מספר ההתעוררויות (arousals and awakenings). הפגים נצפו למשך 3 שעות בשינה על הגב ולמשך 3 שעות בשינה על הבטן.

החוקרים דיווחו כי הפגים ישנו זמן רב יותר וביעילות רבה יותר במידה משמעותית בשינה על הבטן, ובילו זמן קצר יותר במידה משמעותית בשינה אקטיבית וזמן ארוך יותר בשינה שקטה.

החוקרים הוסיפו כי בשינה על הגב, הפגים חוו מספר התעוררויות רב יותר במידה משמעותית לשעה, יחד עם מעט יותר אפיזודות של דום נשימה מרכזי ופחות אפיזודות של דום נשימה חסימתי. ממצאים דומים נצפו בתינוקות עם וללא bronchopulmonary dysplasia.

החוקרים הדגישו כי התעוררויות משינה מהוות תגובה השרדותית חשובה לארועים מסכני חיים כמו דום נשימה ממושך, ועל ידי התעוררות משינה גדל האיוורור ומתעוררת תגובה התנהגותית. לפיכך, סיכמו החוקרים, כל ליקוי בהתעוררות עשוי לתרום להתפתחות SIDS. 

לידיעה המלאה ממדסקייפ

Pediatrics 2006;118:101-107.