ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי שיעורי ההתאבדות בארה”ב ירדו מאז החל השימוש בפלואוקסטין (PROZAC) ובמעכבים סלקטיביים של ספיגה מחדש של סרוטונין (selective serotonin reuptake inhibitors– SSRIs) מסוגים אחרים. המחקר פורסם בכתב העת של הספרייה הציבורית לרפואה מדעית (the Public Library of Science Medicine journal).
ממצאים אלו מעוררים שאלות בנוגע לקשר שבין תרופות SSRI נגד דכאון לבין סיכון מוגבר להתאבדות. בשנת 2004 הציג המנהל האמריקאי למזון ותרופות (FDA) “קופסה שחורה של אזהרות” בנוגע למרבית ה-SSRIs, וזאת לאחר שמחקרים שנערכו בארה”ב ובבריטניה הצביעו על כך שתרופות אלו עשויות להגדיל את הסיכון להתאבדות בילדים ובמבוגרים.
אחד החוקרים מסר בראיון שנערך עימו, כי הממצאים שהתקבלו בהחלט מרמזים על כך שתחילת השימוש ב-SSRIs תרמה להפחתת שיעורי ההתאבדות בארה”ב. ואולם, הוסיף החוקר, הממצאים אינם שוללים את האפשרות ששימוש בתרופות אלו מגדיל את הסיכון להתאבדות בקרב אוכלוסיות קטנות של מטופלים.
החוקרים ציינו בדיווחם, כי למרות שהקשר בין תרופות נוגדות דכאון להתאבדות מצריך בדיקה נוספת, הם מאמינים כי שימוש בתרופות אלו הוביל למקרים רבים הרבה יותר של הצלת חיים מאשר של אובדן חיים. החוקרים הוסיפו כי נראה כי ההשפעה הרבה ביותר ניכרת בקרב נשים.
לצורך המחקר השתמשו החוקרים במאגרי המידע של ה- Centers for Disease Control and Prevention ושל ה- US Census Bureau. החוקרים מצאו כי שיעורי ההתאבדות לא השתנו ב-15 השנים שקדמו לכניסת הטיפול בפרוזאק בשנת 1988. לאחר נקודת זמן זו, שיעורי ההתאבדות ירדו בהתמדה ב-14 השנים שלאחר מכן, עם העלייה בשימוש ב-SSRIs.
החוקרים דיווחו כי שיעורי ההתאבדות השנתיים נעו בין 12.2 ל-13.7 לכל 100,000 אנשים עד שנת 1988, ומאז ירדו בהדרגה עד כדי 10.4 לכל 100,000 אנשים בשנת 2000. מספר המרשמים לפלואוקסטין עלה מכ-2.5 מיליון בשנת 1988 ל-33 מיליון בשנת 2002.
החוקרים סיכמו באומרם כי רוב ציבור הפסיכיאטרים חושש כי העדר טיפול באנשים הסובלים מדיכאון עשוי להיות מזיק יותר מאשר ההשפעות של התרופות עצמן.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!