ממטה-אנליזה חדשה עולה כי Long-Acting Beta-Agonists עשויים להעלות את הסיכון לתמותה מאסטמה. החוקרים מציעים לבחון את האפשרות להסיר את התרופות מהמדפים, ועורך המאמר מפרסם את המלצותיו לאור התוצאות.

לדברי החוקרים, Long-Acting Beta-Agonists עשויים להגביר את הסיכון להתקפי אסטמה פטאליים ולא-פטאליים. התקפי אסטמה מסכני חיים ופטאליים הם יחסית נדירים, אפילו במחקרים גדולים.

החוקרים בדקו את מאגרי הנתונים של MEDLINE, EMBASE ו-Cochrane, את האתר של FDA, וסקירות שפורסמו מדצמבר 2005, במטרה למצוא מחקרים שנמשכו לפחות 3 חודשים והעריכו את הטיפול ב- Long-Acting Beta-Agonists בחולי אסטמה. כל המחקרים הותירו טיפול ב-Short Acting Beta-Agonists בהתאם לצורך.

תוצאות מטה-האנליזה, שכללה 19 מחקרים בהם 33,826 משתתפים, מצאו כי בהשוואה לפלסבו, טיפול ב- Long-Acting Beta-Agonists מעלה את הסיכון להתקפי אסטמה הדורשים אישפוז (OR=2.6, 95% CI = 1.6-4.3) והתקפים מסכני חיים (OR=1.8, 95% CI = 1.1-2.9). סטטיסטית, שיעור האישפוזים היה גדול משמעותית תחת טיפול ב-Salmeterol (OR=1.7, 95% 7(CI = 1.1-2. ו-Formoterol (OR=3.2, 95% CI = 1.7-6.0), הן בילדים (OR=3.9, CI=1.7- 8.8) והן במבוגרים (OR=2.0, 95% CI = 1.1-3.9). העליה האבסולוטית בשיעור האישפוזים עמדה על 0.7% (95% CI = 0.1%-1.3%) לחצי שנה.

תמותה מאסטמה היתה נדירה (13 מקרי תמותה בקרב מטופלי Beta-Agonist ו-3 בקבוצת הביקורת), אך הסיכון לתמותה בעקבות אסטמה היה גדול יותר בקרב מטופלי Beta-Agonist (OR=3.5, 95% CI = 1.3-9.3), עם הבדל של 0.07% בסיכון (95% CI = 0.01%-0.1%).

הטיפול ב- Long-Acting Beta-Agonists יכול להיות קשור בעליה משמעותית במספר האישפוזים המיותרים, אישפוזים ליחידות טיפול נמרץ, ותמותות כל שנה. מתן סטרואידים באינהלציה אינה מגן היטב מפני תופעות הלוואי.

מגבלות המחקר כללו מספר קטן של מקרי תמותה, שהגבילו את מהימנות הערכת הסיכון. 28 מחקרים לא סיפקו מידע על התוצאות הרלוונטיות. תתכן הטיית פרסום. ומגבלה נוספת היא העדר מחקר לבדיקת Long-Acting Beta-Agonists באסטמה עם קבוצת טיפול בפלסבו.

לסיכום, החוקרים טוענים כי ניתן להשתמש במידע בכדי להעריך מחדש אם יש להסיר את התרופות הללו מהמדפים.

במאמר מערכת נכתב כי הניתוח לא הצליח להסביר לחלוטין את השפעות חומרת המחלה, טיפולים נלווים, היצמדות לטיפול, או פרופיל גזעי, על הסיכון לפרוגנוזה גרועה יותר. הכותב טוען כי רופאים צריכים לעקוב אחר ההמלצות הנוכחיות לפיהן אין להשתמש ב- Long-Acting Beta-Agonists כטיפול קו-ראשון בחולים עם תסמיני אסטמה עיקשת קלים עד מתונים.

רופאים צריכים להיות מודעים לגורמים שעשויים להשפיע על תגובה פחות טובה לטיפול ב- Long-Acting Beta-Agonists, דוגמאת גזע. כמו כן, עליהם לעקוב אחר המטופלים בתרופות אלו, ולפעול במהירות כאשר אינם מגיבים כראוי. החלטות תרפואיטיות דורשות תפירת טיפול מותאם לצרכי המטופל, אולי בעתיד תהיה התאמה לפרופיל הפרמקוגנטי.

Ann Intern Med. Posted online June 6, 2006.

לידיעה במדסקייפ