מטופלים בעלי משקל יתר ושמנים מאד מהווים כשליש מהאוכלוסייה הנדרשת לבדיקת אקו-קרדיוגרפיה.
תוצאות של בדיקה כזו באותה אוכלוסייה שמנה יהיו בלתי מדויקים (יהיה קשה להעריך לחץ סיסטולי בעורק הריאה) בנוסף לקושי בביצוע הבדיקה.
בדיווח שפורסם לאחרונה ציינו המחברים שמעט ידוע על ההשפעה של שמנות על השימוש באקו-קרדיוגרפיה או על האפיונים הדמוגראפיים של אותם מטופלים שמנים מאד.
כדי לחקור סוגיות אלו, הם בצעו מחקר שהתפרש על חצי שנה בשנת 2003 במרפאתם.
יותר מ- 916 מטופלים הופנו לאקו-קרדיוגרפיה, כמחציתם שמנים מאד (BMI של לפחות 30 kg/m) או שמנים באופן חולני (BMI של לפחות 40 kg/m).
פחות מרבע סווגו כבעלי משקל נורמאלי (18.5 to 25 kg/m).
יותר ממחצית מהמטופלים השמנים אובחנו לחשד לאי-ספיקת לב גדשתית, בהשוואה לכשליש מהמטופלים בעלי המשקל הנורמאלי.
למרות שנעשה שימוש בחומר ניגוד חזק, הרופאים לא דירגו את איכות התדמית כטובה בקרב השמנים.
בגלל שהיה קשה למדוד את השיפוע הסיסטולי התלת-צניפי ואת הלחץ העורקי הימני, בפחות נבדקים שמנים ניתן היה לחשב את הלחץ הסיסטולי בעורק הריאה.
קושי זה היה חמור עוד יותר בנבדקים שהיו שמנים בצורה חולנית.
ראוי לציין ששימוש בחומר ניגוד חזק יותר מייקר את עלויות הבדיקה ואת יעילות ביצועה (יש צורך בשני טכנאים).
עם זאת, הרופאים יכלו באופן שווה להעריך את פרקציית ההוצאה בקרב המטופלים השמנים, אך פחות בקרב השמנים חולנית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!