ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אפריל של The Journal of Pediatrics, עולה כי התערבות התנהגותית יכולה לעלות צריכת סידן בתזונה ועקב כך תוכן מינרל בעצם בילדים עם juvenile rheumatoid arthritis.
לילדים עם juvenile rheumatoid arthritis יכולות להיות דרישות יותר גדולות של סידן בהשוואה לילדים אחרים, אך השיעור של היענות לטווח ארוך בלקיחת תחליפי סידן הוא דל.
במחקר חקרו את ההשפעה של התערבות התנהגותית בקרב 49 ילדים, בין הגילאים 4-10 עם juvenile rheumatoid arthritis ובהורים שלהם, על התמדה של צריכת סידן ועל מסת עצם, במעקב של 6 ו-12 חודשים לאחר ההתערבות.
כמחצית מהילדים בקבוצת ההתערבות צרכו לפחות 1500 mg/d סידן במעקב של 6 ו-12 חודשים בהשוואה ל-25% בקבוצת הבקרה לאחר 6 חודשים ו-35% לאחר 12 חודשים.
ילדים בקבוצת ההתערבות הראו עליה משמעותית יותר בתוכן מינרל בעצם כלל גופי ובתוכן מינרל בעצם זרוע רגל בהשוואה לקבוצת הביקורת, אך הם לא היו שונים בצפיפות מינרל בעצם עמוד שדרה לומברי במעקב.
תוספת גובה, תוספת משקל ושינויים במסת שומן ואחוז שומן בגוף לא השתנו בין שתי הקבוצות במעקב של 12 חודש. כמו כן לא היו הבדלים בין הקבוצות ברמת ויטמין D במהלך המחקר.
תוצאות אלה הינן חשובות קלינית כי הן מדגימות, ששינוי צריכת סידן דרך צריכת אוכל רגילה בעזרת התערבות התנהגותית, יכול להישמר מספיק זמן בכדי שתהיה לו השפעה משמעותית על גדילת העצם.
שמירה על צריכת סידן שנה לאחר הטיפול הייתה קלינית משמעותיה והייתה לה יישום נרחב בקרב ילדים עם מחלות כרוניות אחרות, שממקמות אותם בסיכון לגדילת עצם תת אופטימלית ובקרב ילדים לא חולים כאסטרטגיית מניעה לאוסאופורוזיס.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!