ממחקר שנערך לאחרונה, עולה כי במבוגרים שגילם עולה על 70, דרוש מינון הגבוה יותר מפי 200 מה- recommended dietary allowance(RDA) בכדי להחזיר חוסר מתון בויטמין זה לנורמה. המחקר פורסם בכתב העת הארכיב לרפואה פנימית (the Archives of Internal Medicine).

החוקרים ציינו, כי טיפול במינונים גבוהים של קובאלאמין (cobalamin) פומי הינו יעיל באותה מידה כמו מתן בזריקה תוך שרירית של קובאלאמין כדי לתקן סמנים בפלסמה של חוסר בויטמין  12B,, אולםההשפעה של מינונים נמוכים יותר של קובאלאמין על סמנים אלה אינה ידועה.

במחקר זה, שנערך כמחקר כפול סמיות עם קבוצות מקבילות לזיהוי מינון , העריכו החוקרים את ההשפעות של מתן פומי יומי של µg 2.5, 100, 250, 500 ו-1000 ציאנוקובאלאמין (cyanocobalamin), שניתנו למשך 16 שבועות, על סמנים ביוכימיים של חוסר בויטמין 12B ב-120 מטופלים מבוגרים בגיל מתקדם.

למשתתפים במחקר היה חוסר מתון בויטמין 12B, שהוגדר כרמת ויטמין 12B בסרום הנעה בין 100 ל-300 pmol/L (135 – 406 pg/mL), ורמת methylmalonic acid של 0.26 µmol/L לפחות.    

התוצאה המרכזית שנבדקה הייתה מינון הציאנוקובאלאמין הפומי שיביא ל-80% עד 90% מהירידה המקסימלית המשוערת בריכוז methylmalonic acid בפלסמה.

הוספה על ידי ציאנוקובאלאמין במינונים פומיים יומיים של µg 2.5, 100, 250, 500 ו-1000 נמצאה קשורה לירידות ממוצעות בריכוזי methylmalonic acid בפלסמה של 16%, 16%, 23%, 33% ו-33% בהתאמה. בכדי להשיג ירידה של 80% עד 90% מהירידה המקסימלית המשוערת בריכוזי methylmalonic acid בפלסמה, נדרשו מינונים של µg 647 עד µg 1032 של ציאנוקובאלאמין.

מגבלות המחקר כללו את הספיגה המשתנה של ויטמין 12B באוכלוסייה המבוגרת, טכניקות בדיקה נוכחיות שעשויותלסווג בצורה שגוייה חלק משמעותי מהאנשים עם חוסר בויטמין 12B, העדר קונצנזוס לערך שממנו חוסר בויטמין 12B ובמטבוליטים שלו מוגדר כחוסר ויטמין 12B ואת המידה שעד אליה ניתן להסביר את ההבדלים בין התגובות של המטופלים השונים בגלל ספיגה פאסיבית לעומת אקטיבית של ויטמין 12B.

החוקרים כתבו כי המינון הנמוך ביותר של ציאנוקובאלאמין במתן פומי הנדרש כדי להחזיר לנורמה חוסר מתון בויטמין 12B הוא גדול ביותר מפי 200 מה-RDA, שעומד בערך על 3 µg ליום.

החוקרים סיכמו באומרם כי מחקרים קליניים מעריכים כעת את ההשפעות של מינונים גבוהים של קובאלאמין במתן פומי על סמנים של תפקוד קוגניטיבי ודכאון. לדבריהם, במידה ומחקרים כאלה יצליחו להדגים שהקשר עליו דווח בעבר בין חוסר בויטמין 12B לליקוי קוגניטיבי הינו סיבתי והפיך על ידי טיפול, הרי שהרלבנטיות של תיקון חוסר בויטמין 12B באוכלוסייה המבוגרת עשוייה להיות מהותית.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

Arch Intern Med. 2005;165:1167-1172