מטרת מחקר שפורסם לאחרונה היתה לקבוע את יעילות השימוש השגרתי בשלב ראשון של בדיקות סריקה לזיהוי בעיות שמיעה בקרב האוכלוסיה ויישום תוכנית מעקב בזיהוי תינוקות הסובלים מאובדן שמיעה דו-צדדי קבוע של 40-dB ומעלה.
המחקר מהווה חלק מהערכה בלתי-תלויה שנערכה ברחבי בריטניה. בכל ילוד שבו זוהה אובדן שמיעה מוגדר זה, נבדקו המדדים הקשורים לרמת אובדן השמיעה ולסוג אובדן השמיעה, נבדקה הימצאותם של גורמי סיכון, נבחן גיל ההערכה האודיולוגית הראשונה שנערכה, גיל הזיהוי של אובדן השמיעה, גיל ההרשמה לתוכנית תמיכה מוקדמת, והגיל המתאים לקבלת סיוע שמיעתי.
מידע נאסף מ- 169 ילודים הסובלים מאובדן שמיעה קבוע דו-צדדי מדרגת חומרה בינונית ומעלה שזוהה באמצעות סריקות שנערכו בקרב 169,487 ילודים. 54% מכל המקרים זוהו בקרב אוכלוסיה בסיכון גבוה. 75% ממקרים אלה בילו 48 שעות ומעלה ביחידה לטיפול נמרץ ילודים.
במדגם הכללי, הגיל החציוני שבו בוצעה הערכה שמיעתית ראשונה היה 5 שבועות; הגיל החציוני שבו זוהה אובדן השמיעה ובו נערך רישום לתוכנית תמיכה מוקדמת היה 10 שבועות, ללא תלות ברמת אובדן השמיעה; והגיל החציוני המתאים לקבלת סיוע שמיעתי היה 16 שבועות.
ילודים שסבלו מאובדן שמיעה מדרגת חומרה בינונית נמצאו מתאימים לקבלת סיוע מאוחר יותר, באופן מובהק סטטיסטית, בהשוואה לאלה שסבלו מאובדן שמיעה חמור ומוחלט.
החוקרים מסיקים כי תוכנית לביצוע בדיקות סריקה לזיהוי אובדן שמיעה באוכלוסיה הכללית, המיושמת באופן מתאים, יחד עם שירותי פיקוח שגרתי, יכולים להוביל לקבלת תוצאות משביעות רצון מבחינת גיל ההפניה, הזיהוי ומתן ההתערבות בתינוקות אלה.
הם מסכמים כי הפיזור על-פי רמות אובדן השמיעה וסוג אובדן השמיעה וההתאמה לגורמי סיכון היו דומים למצופה. המספרים שהתקבלו מעידים כי באמצעות בדיקות הסריקה הוחמץ  הזיהוי במקרים מעטים בלבד.

PEDIATRICS Vol. 117 No. 5 May 2006, pp. e887-e893

הערות עורך:

מחקר נוסף המדגיש את החשיבות של בדיקות סקר לשמיעה אצל יילודים. לדעתי, יש לערוך מחקרים נוספים ע”מ לזהות כמה מן הילדים הללו טופלו ושללא בדיקות הסקר לא היו מטופלים, והאם קיימת התפתחות טובה יותר של הילדים הללו, לעומת אלה שלא עברו בדיקת סקר.