ממחקר שנערך לאחרונה, עולה כי רק כמחצית מהמטופלים בשבץ מוחי איסכמי עם רמות LDL גבוהות מקבלים טיפול בסטטינים, ופחות ממחצית מאלו שמטופלים בסטטינים מגיעים לערכים הרצויים של שומנים בדם. המחקר פורסם בכתב העת נוירולוגיה (Neurology).

החוקרים העריכו את המידע שהצטבר מה- Vitamin Intervention for Stroke Prevention (VISP) trial, והתמקדו ב-769 מטופלים שגילם הממוצע 69 שנים, אשר לקו בשבץ מוחי איסכמי בין השנים 1996 ו-2003, ונחשבו לבעלי סיכון גבוה למחלת עורקים כליליים במהלך העשור שלאחר מכן. 

החוקרים ציינו, כי בעוד ששבץ מוחי חוזר מהווה את הסיכון הווסקולרי השכיח ביותר בתקופה הקצרה לאחר שבץ מוחי, הסיכון למוות במהלך 5 השנים הבאות הוא בעיקר בשל ארועים קארדיאליים חוזרים.

בהתאם להנחיות של ה- National Cholesterol Education Program Adult Treatment Panel (ATP) II, שנכנסו לתוקפן בתחילת המחקר, רמת LDL-כולסטרול של 130 mg/dL או יותר צריכה לשמש התוויה לתחילת טיפול בסטטינים. יעד הטיפול בסטטינים הוא רמת LDL של 100 mg/dL או פחות.

על פי נתוני תחילת המחקר, ל-262 (34%) מהמטופלים בשבץ מוחי בסיכון גבוה היה LDL-כולסטרול של 130 mg/dL או יותר. מתוכם, 47% לא נמצאו תחת טיפול בסטטינים. מבין אלו שנמצאו תחת טיפול בסטטינים, רק 42% הגיעו ליעד הטיפולי של LDL נמוך מ-100 mg/dL.

החוקרים הסיקו, כי עדיין לא נעשה שימוש מתאים באלגוריתם הטיפולי של ATP. החוקרים הוסיפו כי עובדה זו מדאיגה, כיוון שמטופלים בסיכון גבוה לארועי מחלת עורקים כליליים, גם אם מדובר באירוע ראשון וגם אם באירוע חוזר, מהווים את האוכלוסייה בעלת הסיכוי הטוב ביותר להפיק תועלת משליטה מקיפה בגורמי הסיכון.   

החוקרים הוסיפו כי דרושים שינויים בחינוך ובהדרכה הן של המטופל והן של הרופא הנוירולוג לפני שמידת הדבקות בהנחיות למניעה שניונית תוכל להשתפר. בנוסף, החוקרים ציינו כי התחלת טיפול בזמן השחרור מבית החולים משפרת את מידת הדבקות בהנחיות.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

Neurology 2006;66:1140-1141,1164-1170.