מחקר חדש מצא כי Raloxifene יעיל לטיפול בנשים לאחר מנפאוזה, הסובלות מאוסטופורוזיס, לאחר הפסקת טיפול ארוך ב-Alendronate.

מחקרים קודמים מצאו כי מטופלות המפסיקות ליטול Alendronate לאחר 5 השנים הראשונות סובלות מאיבוד עצם משמעותי בירך, צוואר הפמור, והזרוע, במהלך 5 השנים שלאחר מכן. לכן, ייתכן שיש מקום לעבור לטיפול תרופתי אחר, לאחר הפסקת Alendronate.

החוקרים אספו 99 נשים לאחר מנפאוזה, הסובלות מאוסטופורוזיס, שטופלו ב- Alendronate (10 מ”ג ליום), לטיפול במשך 43 חודשים בממוצע ב-Raloxifene (60 מ”ג ליום), פלסבו, או המשך טיפול ב- Alendronate למשך 12 חודשים, והארכת התקופה ב-12 חודשים. כל המשתתפות נטלו תוספי סידן (500 מ”ג ליום) וויטמין D (800 IU/day).

הפסקת טיפול ב- Alendronate הביאה לירידה ב-BMD בעמ”ש לומברי לאחר 12 ו-24 חודשים (2.66%- ו-1.67%-, בהתאמה, P<0.05).

הן Raloxifene והן Alendronate מנעו ירידת BMD בעמ”ש לומברי (0.33%- ו-0.18%+ לאחר 24 חודשים, בהתאמה, P<0.05), והעלו את BMD הכללי בגוף (1.60% ו-2.15% לאחר 24 חודשים, בהתאמה, P<0.05).

במאמר מערכת נכתב כי בחולות שהפסיקו טיפול ב- Alendronate זוהתה עליה בתחלופת העצם. העלה בתחלופת העצם היתה פחות בולטת בחולות המטופלות ב-Raloxifene, ולא הופיעה כלל באלו שהמשיכו את הטיפול ב­- Alendronate.

מבין שלוש הקבוצות, תחלופת העצם הממוצעת במטופלות Raloxifene היתה הכי קרובה לערכים הממוצעים בנשים לפני מנפאוזה. טיפול ב-Raloxifene, בהשוואה לפלסבו, הביא להשפעות חיוביות על BMD ותחלופת עצם לאחר הפסקת טיפול ממושך ב- Alendronate.

המחקר מוכיח כי לאחר הפסקת טיפול ב- Alendronate מסיבה כלשהי, להמשך טיפול לאוסטופורוזיס באמצעות Raloxifene יש השפעות חיוביות על העצם.

J Clin Endocrinol Metab 2006;91:870-877.

לידיעה במדסקייפ