מיד עם פרוץ חודש פברואר, ב- 1/2 דווח ב-Diabetes Care   כי לנשים בגילאי אמצע החיים (לפני תום תקופת הוסת) הסובלות מסוכרת סוג 1 צפיפות המינרלים בעצם (BMD) נמוכה ב- 3 עד 8 אחוזים מאשר בנשים בנות אותו גיל ושאינן חולות בסוכרת.

החוקרים השוו היסטוריה של שברים קליניים ו- BMD ב- 67 נשים החולות בסוכרת מסוג 1 בגילאים 35 עד 55 לעומת 237 נשים בריאות מאותו מוצא אתני, גיל ומצב סוציואקונומי. 

ההבדל ב- BMD בין נשים סוכרתיות לנשים בריאות, נע בסטיית תקן של בין 0.5 ל- 1 באברי הגוף השונים (אגן, ירך ועקב). נשים סוכרתיות גם דיווחו על היווצרות יותר שברים אחרי גיל 20. העובדה שלנשים החולות בסוכרת מסוג 1 יש צפיפות מינרלית נמוכה בעצם עוד לפני שלב הפסקת הוסת, מרמז על הגברת סיכוייהן לפתח דלדול של העצם (אוסטאופרוזיס) בעתיד. לפיכך ממליצים החוקרים על מעקב ומתן טיפולים מונעים מיוחדים באוכלוסיית נשים זאת.

באותו היום, ב-1/2 דיווחנו על בסיס מאמר שפורסם  ב-Heart , כי ע”פ מחקר חדש, חיוניות של שריר הלב, המתגלה בבדיקת אקוקרדיוגרפיה במאמץ עם דובוטמין (DSE), בשלבים המוקדמים אחרי אוטם חריף בשריר הלב (MI), מהווה גורם מנבא חזק להישרדות. במחקר השתתפו 212 מטופלים אחרי MI, שהיו במצב יציב. המטופלים עברו בדיקת DSE, 4.8 ימים אחרי האוטם בממוצע.

אחרי 803 ימי מעקב, נמצא שגיל וחיוניות של שריר הלב בבדיקת ה- DSE היו גורמים מנבאים עצמאיים לתמותה ול- MI לא קטלני. החוקרים מציעים שכל המטופלים היציבים לאחר MI, יעברו בדיקת DSE בכדי לסייע בקביעת הטיפול הנכון טיפול תרופתי או רה-ווסקולריזציה.

ב- 2/2 דווח, ע”פ פירסום ב- American Heart Journal כי טיפול נוגד-דלקת, לא-ספציפי, במינון נמוך (7.5 מ”ג פעם בשבוע)  של Methotrexate משפר תסמיני אי ספיקת לב כרונית ומשפר את איכות החיים של החולים. מאינטגרציה של תוצאות המחקר החדש עם מחקרים קודמים, החוקרים משערים כי מתן מוקדם של Methotrexate במינון נמוך עשוי להיות אסטרטגיה חדשה לטיפול בחולי אי ספיקת לב כרונית בעקבות Dilated Cardiomyopathy (DCM) המלווה באקטיבציה דלקתית.

במחקר –  12 שבועות טיפול ב- Methotrexate הורידו משמעותית את רמות המדיאטורים הפרו-דלקתיים בפלזמה, TNF-Alpha, MCP-1, sICAM-1 ו-CRP, והעלו את רמות המדיאטורים הפרו-דלקתיים, IL-10 ו-sIL-1Ra.

טיפול ב- Methotrexate היה קשור גם בשיפור משמעותי במדד NYHA, מבחן הליכה ב-6 דקות, ומדדי איכות חיים. לא נרשמו שינויים משמעותיים במדדי Left Ventricular Ejection Fraction (LVEF), Left Ventricular End Diastolic Diameter, ובריאות נפשית.

לדברי החוקרים, יש לבחון את השפעות Methotrexate לטווח ארוך בחולים עם CHF, מאחר שהיו מספר מגבלות במחקר, דוגמאת מדגם קטן בכל קבוצה, כמו גם משך תצפית קלינית של 3 חודשים בלבד. לכן, החוקרים טוענים כי דרושים מחקרים נוספים.

4/2 – חוקרים איטלקיים מדווחים ב- Am J Hypertens  כי נטילת מלטונין לפני השינה עשויה להאיץ את הירידה בלחץ הדם (BP) המתרחשת בשעת הלילה בנשים ובכך ליצור השפעה קרדיווסקולרית מגינה.  

החוקרים מדווחים כי טיפול באמצעות מלטונין הפחית את לחץ הדם בשעות הלילה, הן את הלחץ הסיסטולי (ירידה מובהקת  של 3.77 מ”מ כספית) והן את הלחץ הדיאסטולי (ירידה מובהקת  של 3.63 מ”מ כספית). כתוצאה מכך, ההבדל בלחץ הדם בין שעות היום לשעות הלילה גדל במהלך מתן הטיפול באמצעות מלטונין. תן המלטונין לא השפיע על לחץ הדם במהלך שעות היום או על קצב הלב. החוקרים מסכמים כי הורדת לחץ הדם בלילה באמצעות מתן מלטונין עשויה לתרום להגנה קרדיווסקולרית בנשים.

5/2 – ממחקר חדש מ- Heart עולה כי קומדין (Warfarin) משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות בחולים עם Non-Valvular Atrial Fibrillation (NVAF).

במחקר השתתפו כ- 6,000 נבדקים עם NVAF   ו- 36%  מהם טופלו בקומדין.

ממוצע זמן ההישרדות בקבוצת מטופלי קומדין עמד על 52 חודשים, בהשוואה ל-38.2 חודשים בקבוצת הנבדקים שלא טופלו בקומדין. ממוצע ההישרדות במטופלי קומדין בריבעון העליון של ערכי INR עמד על 57.8 חודשים, בהשוואה ל-38.1 חודשים במטופלים בריבעון התחתון. הסיכון לשבץ ואירועים איסכמיים היה נמוך יותר במטופלי קומדין, בהשוואה לנבדקים שלא טופלו בקומדין, עם שיעור יחסי של 0.74. החוקרים מסכמים  כי אם ערכי INR נשמרים בטווח 2-3, טיפול נוגד-קרישה הוא בטוח ושיעורי התמותה והתחלואה בעקבות קומדין לטיפול ב-NVAF, יורדים באופן משמעותי.

5/2  – ובאותו נושא ואף אותו יום  ממש, מחקר נוסף מה- Am J Cardiol מדווח כי טיפול בסטטינים מקטין את הסיכון לפרפור פרוזדורים (AF) בעקבות ניתוח מעקפים (CABG) בכ-50%.

החוקרים העריכו את הופעת AF וגורמים מנבאים להפרעות קצב, ב-234 חולים שעברו CABG. 28.2% מהנבדקים פיתחו AF. היסטוריה של AF העלתה את הסיכון ל-AF לאחר ניתוח לכמעט פי 12, בעוד שטיפול בסטטינים הוריד את הסיכון ב-48% .

ממצאי המחקר עשויים להיות בעלי השלכות קליניות חשובות, מאחר שפרפור פרוזדורים הוא סיבוך נפוץ לאחר ניתוח לב, המעלה את שיעורי התחלואה והתמותה בבית החולים, ומאריך את משך האישפוז.

6/2  – מתוצאותיו של מחקר חדש מ- Urology– שבדק גברים בגיל המעבר במתקנים צבאיים עולה, שעישון מריחואנה מגביר את הסיכוי לקרצינומה בשלפוחית השתן. כדי לבדוק את הקשר בין מריחואנה לבין קרצינומה בשלפוחית השתן, נבדקו 52 גברים מתחת לגיל 60 הסובלים מסרטן בשלפוחית ביחס ל- 104 גברים המשמשים כביקורת.

88.5% מהגברים בקבוצת הניסוי נהגו להשתמש במריחואנה לעומת 69.2% גברים בקבוצת הביקורת. השימוש הכמותי במריחואנה היה גדול יותר בקבוצת המטופלים לסרטן.

החוקרים מסבירים שככל הנראה, מריחואנה הינה קרצינוגנית יותר מאשר טבק בהתחשב בזמן מחצית החיים הארוך שלה בגוף והעובדה שעישון מריחואנה מתבצע ללא שימוש בפילטר ומוחזק זמן רב יותר בריאות. בנוסף, שלפוחית השתן נחשפת יותר למטבוליטים של סם המריחואנה.

7/2 – ניתוח נתונים ממחקר ה-ALLHAT שהתפרסם ב- Ann Intern Medמצביע על כך שמטופלים עם יתר לחץ דם הסובלים גם מרמות GFR מופחתות נמצאים בסיכון גבוה יותר של  פי 3 לפתח מחלת לב כלילית (CHD) מאשר אי ספיקת כליות סופנית (ESRD).

החוקרים מצאו ששיעור ה-CHD בקבוצת המטופלים שבתחילת המחקר היו  עם רמות GFR  מופחתות באופן בינוני או חמור –  היה גבוה באופן משמעותי ומובהק מאשר שיעור ה-ESRD במטופלים אלה (15% לעומת 6%).

החוקרים מסיקים שרמות נמוכות של GFR הוא גורם סיכון בלתי תלוי ל-CHD.

8/2 –  תוצאותיו של מחקר חדש מ- Allergy מוכיחות שאסתמה במטופלים עם עודף משקל, קשה יותר לבקרה מאשר בעמיתיהם הרזים יותר.

 במחקר, השתמשו החוקרים במודל מרקוב ע”מ לנתח נתונים מ- 406 חולים אסמתיים שעברו מעקב במשך ממוצע של 182 ימים. המעקב כלל אבחון סטטוס ה- BMI, חומרת מחלת האסתמה ושימוש נוכחי או בעבר של קורטיקוסטרואידים.

תוצאות המחקר הראו, שמשקל עודף מפחית את הסיכוי להשגת בקרה מתקבלת על הדעת במחלת האסתמה ב- 47%.

9/2  – מחקר חדש שהתפרסם ב- JAMA עורר סערה תקשורתית רבה. מהמחקר עולה כי הורדת צריכת השומן, והעלאת צריכת ירקות, פירות ודגנים אינה מורידה משמעותית את הסיכון למחלת לב קורונרית, שבץ, או מחלה קרדיווסקולרית בנשים לאחר הפסקת הווסת, והביאה לשיפור קל בלבד בהורדת גורמי הסיכון למחלה קרדיווסקולרית.

במחקר השתתפו כ- 49,000  נשים, בגילאי 50-78, מרקע ומוצא אתני שונים.תקופת המעקב הממוצעת ארכה 8.1 שנים. הנשים בקבוצת הטיפול עברו הרצאות לשינויי התנהגות אינטנסיביים, שכוונו להורדת צריכת השומן ל-20% מסך הקלוריות, והעלאת צריכת הירקות/פירות לחמש מנות ביום ו-6 מנות דגנים ליום.

למרות שממוצע צריכת השומנים ירד הדיאטה לא הפחיתה באופן מובהק סטטיסטי את שכיחות CHD, שבץ  או CVD (שילוב של השניים).

האם המסקנה היא שאפשר לזלול שומנים ללא הגבלה ? ממש לא…המחקר זוכה אגב לביקורת על כך שתוכנן בצורה שמראש הובילה לתוצאות הללו, ביקורת שאף מוצגת בראיון מיוחד שקיימנו עם פרופ’ אורי גולדבורט בנושא של שיטות מחקר ושתוצג במגזין הקרוב.

10/2 –   מתוך ה- Am J Hypertens  הוצג מחקר ממנו עולה כי הן Candesartan והן Losartan גורמות  לירידה בלחץ הדם, אך רק Losartan גורמת גם לירידה ברמות חומצה אורית (Uric Acid). שתי התרופות מביאות לירידה ברמות פיברינוגן, שעשויה להסביר את הסיבה לירידה בסיכון לשבץ בנוכחות טיפול ב-Angiotensin Receptor Blockers (ARB).

במחקר השתתפו 59 חולים שסבלו מיתר לחץ דם ועם רמות Uric Acid של 7 מ”ג לד”ל ומעלה, בעקבות טיפול במשתנים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Losartan במינון 50 עד 100 מ”ג או ב- Candesartan במינון 8-16 מ”ג למשך 24 שבועות. בעוד שהירידה בערכי הדם הסיסטולי והדיאסטולי ורמות הפיבינוגן היו דומות בשתי הקבוצות, נמצאה ירידה גבוהה  יותר ברמת החומצה האורית בקבוצת ה- Losartan . החוקרים מסכמים  כי דרוש מחקר נוסף בכדי לקבוע את השפעת ההיפראוריצמיה הפרסיסטנטית על התפקוד הכלייתי.

11/2   – ע”פ עדכון המגיע מ- Int J Cardiol התחלת טיפול מוקדם בסטטינים לאחר אירוע של תעוקה – אנגינה לא יציבה – משנה את התהליך התרומבוטי במטופלים עם רמות כולסטרול תקינות.

החוקרים העריכו במחקר זה את ההשפעה קצרת הטווח של אטורבסטטין ( atorvastatin – ליפיטור) במינון נמוך על סמנים תרומבוטים-פיברונוליטים ב-45 מטופלים עם רמות כולסטרול תקינות הסובלים מאנגינה לא יציבה.  24 מטופלים קיבלו 10 מ”ג אטורבסטטין ליום למשך 6 שבועות מייד לאחר אישפוז בבי”ח על רקע אירוע של תעוקה, ו-21 קיבלו טיפול ללא סטטין והוו קבוצת ביקורת. 

החוקרים מדווחים שאטורבסטטין מנע את שיחרור הסמנים התרומבוטיים הנגזרים מהאנדותל, דבר המרמז על כך שהוא משפר את התגובה של תאי האנדותל בעורק לאירועים קורונרים. עם זאת, החוקרים גילו שאטורבסטטין מונע את העלייה בפקטורים התרומבטים והאנטיתרומבוטיים הנגזרים מהכבד. ע”פ  החוקרים, יש מקום לביצוע מחקרים נוספים עד אשר ניתן יהיה להמליץ באופן מוחלט וגורף על התערבות מוקדמת של טיפול בסטטינים במטופלים עם תעוקה לא יציבה ורמות תקינות של כולסטרול.

11/2 –  המגזין Stroke מדווח כי אספירין במינון נמוך אינו בטוח או יעיל במניעת שבץ במטופלים בעלי סיכון נמוך הסובלים מפרפור פרוזדורי שאינו של שסתום הלב. במחקר פרוספקטיבי, אקראי, המקיף מרכזים רפואיים רבים, העריכו החוקרים את הבטיחות והיעילות של טיפול באספירין בחולים יפנים עם פרפור פרוזדורי שמקורו אינו בשסתום הלב.

הנבדקים נבחרו באופן אקראי לקבוצה המקבלת אספירין במינון נמוך או לקבוצת ביקורת.

המחקר הסתיים מוקדם מהמתוכנן שכן התרחשו 27 מיקרים שכללו את נקודות הסיום הראשוניות (מוות קרדיווסקולרי, אוטם מוחי או התקף איסכמי ארעי.)  בקבוצת האספירין ו- 23 בקבוצת הביקורת. החוקרים מסיקים כי טיפול במינון נמוך של אספירין אינו נראה יעיל או בטוח במניעת שבץ בחולים עם פרפור פרוזדורי.

13/2 –  דיווח מ- Circulationמצביע על כך שתפקוד כלייתי לקוי קשור באופן בלתי-תלוי בסיכון מוגבר לתמותה ולאשפוז בקרב חולים הסובלים מכשל לב כרוני, אפילו באלו שבהם נשמר ערך ה- ejection fraction left ventricular (ה-LVEF).

במחקר הנוכחי נכללו 2680 חולים מצפון אמריקה שנרשמו למחקר ה-ה-CHARM.

החוקרים מדווחים כי 36.0% מהחולים סבלו מאי-ספיקת כליות בתחילת המחקר, שהתבטאה כערך estimated glomerular filtration rate (או eGFR) נמוך .

 נמצא  כי ערך ה-eGFR המופחת וערך ה-LVEF הנמוך נמצאו גורמים חזאים מובהקים סטטיסטית לתוצאות קליניות ירודות.

 לא נמצא קשר בין ערכי ה-eGFR וה-LVEF, דבר המעיד, לטענת החוקרים, שלערך ה-eGFR ולתפקוד הלב השפעות בלתי תלויות מבחינת חיזוי תמותה קרדיווסקולרית.

החוקרים מציינים כי ההשפעה הבלתי-תלויה החזקה של התפקוד הכלייתי באנליזה זו, שהופיעה לאחר התאמה למגוון גורמי סיכון קרדיאליים, מעידה כי התפקוד הכלייתי הינו גורם חיזוי חשוב בהערכת התוצאות.