ממחקר חדש עולה כי לא קיים קשר בין תסמיני דיכאון ובין הדרדרות קוגניטיבית בקשישים.

במהלך תקופה של 12 שנים, החוקרים בדקו את הקשר בין תסמיני דיכאון והדרדרות קוגניטיבית בקרב 1265 מבוגרים שאינם סובלים מדמנציה, בגיל 67 ומעלה.

בזמן המעקב, 1094 עדיין לא סבלו מדמנציה ו-171 פיתחו דמנציה. מבין אלו שלא פיתחו דמנציה, אלו שסבלו מתסמיני דיכאון בתחילת המחקר, היו בעלי מדדים קוגניטיבים נמוכים באופן משמעותי בתחילת המחקר, בהשוואה לאלו שלא סבלו מדיכאון. מבין הנבדקים שפיתחו בסופו של דבר דמנציה, נמצא קשר בין דיכאון ובין תפקוד גרוע יותר בחלק, אך לא בכל המדדים של התפקוד הקוגניטיבי.

בנבדקים שלא פיתחו דימנציה זוהתה הידרדרות קוגניטיבית מינימלית עם הזמן, בעוד שבאלו שפיתחו דמנציה מאוחר יותר, זוהתה ירידה קוגניטיבית משמעותית. לא נמצא קשר בין תסמיני דיכאון ובין קצב ההדרדרות הקוגניטיבית עם הזמן, באף אחת מהקבוצות.

החוקרים טוענים כי באדם מבוגר הסובל מדיכאון, ומדדים קוגניטיבים נמוכים, ייתכן שקיים קשר בין השניים. עם זאת, אם ההדרדרות הקוגניטיבית ממשיכה עם הזמן, היא אינה נובעת ככל הנראה מהדיכאון, וסביר יותר להניח שמדובר בשלבים ראשונים של דמנציה, שתתפתח מאוחר יותר.

לאחר שמפרידים בין ההשפעה של הדמנציה ברקע, נראה כי דיכאון אינו מביא לירידה נוספת בתפקוד הקוגניטיבי.

חשוב שרופאים וחוקרים מתחומים שונים יעבדו באופן צמוד יותר. לדוגמא, מידע ממחקרים אפידמיולוגיים יכול להשלים ממצאים ממחקרים קליניים ארוכים, שבדקו אם טיפול בדיכאון עשוי להקטין את הסיכון להתפתחות דמנציה, או לדחות את הופעתה.

Arch Gen Psychiatry 2006;63:153-160.

לידיעה במדסקייפ