טיפולי לייזר panretinal photocoagulation (PRP) יכולים לגרום לנסיגה של נאווסקולריזציה של ברשתית ולהפחית את הסיכון להתפתחות איבוד ראיה חמור בחולי סוכרת. מאידך, טיפול לייזר כזה הינו הרסני מבחינה אנטומית ועלול להיות מלווה בתופעות לוואי כמו כאב בזמן הטיפול ואיבוד ראיה היקפית או ראיית לילה לאחר הטיפול. עלולים להתפתח גם סיבוכים חמורים יותר לאחר PRP כמו איבוד ראיה מרכזית והתפתחות בצקת מקולרית.

היות והראו ש- vascular endothelial growth factor (VEGF) הינו בעל תפקיד בנאווסקולריזציה של הרשתית הניחו שטיפול אנטי VEGF עשוי לשמש כטיפול חלופי תומך בנאווסקולריזציה של הרשתית.  הערכת ההשפעה של תרופות אנטי VEGF על רטינופתיה סוכרתית התמקדה בהשפעת הטיפול על בצקת מקולרית סוכרתית ועל הפרמיאביליות המוגברת הגורמת לה. ההשפעה של חסימת VEGF בחולים בהם כבר התפתחה נאווסקולריזציה סוכרתית, לא נבדקה קודם לכן בניסוי קליני.

במחקר שבוצע לאחרונה בחולים עם בצקת מקולרית סוכרתית המערבת את מרכז המקולה נמצא ש- pegaptanib sodium (Macugen) שהינו anti-VEGF aptamer החוסם באופן ספציפי את איזופורם 165 של VEGF, שניתן בזריקה לתוך העין כל 6 שבועות במשך 12 עד 30 שבועות הביא לתוצאות טובות יותר של חדות ראיה, הפחתת עובי הרשתית במרכז המקולה והפחית את הצורך בטיפול נוסף ב- PRP בשבוע ה- 36 אחר תחילת הטיפול, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקבלה זריקות מדומות.

היות ולחלק מהחולים שהשתתפו במחקר זה היה כבר נאווסקולריזציה בתחילת הניסוי ניתן לבדוק את ההשפעה של הטיפול במקוגן על נאווסקולריזציה סוכרתית שכבר התפתחה ברשתית. המחקר היה למעשה בדיקה רטרוספקטיבית של ניסוי קליני אקראי.

במחקר זה השתתפו חולים ממספר מרכזים, עם בצקת מקולרית סוכרתית וחדות ראיה שוות ערך ל- 20/50 עד 20/320 אשר חולקו באופן אקראי ל- 3 קבוצות שטופלו בזריקות תוך עיניות של מקוגן 0.3 מ”ג, 1 מ”ג או 3 מ”ג וקבוצת ביקורת שקיבלה זריקות דמי. הזריקות התבצעו בתחילת הניסוי ואח”כ כעבור כל 6 שבועות עד למכסימום של 6 זריקות. אחרי הזריקה השלישית, אם היה צורך, הוסף טיפול בפוטוקואגולציה פוקאלית בלייזר. היו מקרים שטופלו ב- PRP לפני התחלת הניסוי אך במהלך 6 חדשים של הניסוי לא הוסיפו טיפולי PRP. ההערכה של השינויים בנאווסקולריזציה של הרשתית בוצעה על פי צילומי פונדוס ואנגיוגרפיה עם פלואורסצאין במרכזי פענוח ובצורה סמויה.

מתוך 172 חולים ל- 19 הייתה נאווסקולריזציה של הרשתית בעין המטופלת בתחילת המחקר.מהמחקר הוצאו חולה אחד שקיבל טיפול PRP 13 ימים לפני הרנדומיזציה, ושני חולים ללא צילומי מעקב. חולה אחד נוסף שהושאר במחקר טופל ב- PRP במהלך תקופת המעקב.

מתוך 16 החולים שנשארו, 13 טופלו בזריקות מקוגן ו- 3 בזריקות דמי.   נמצא שבשמונה מתוך ה- 13 המהווים 62% מהמטופלים בזריקות מקוגן נמצאה נסיגה בנאווסקולריזציה או חוסר דלף של פלואורסצאין מהנאווסקולריזציה או שניהם כעבור 36 שבועות מתחילת הניסוי. זאת בהשוואה לתוצאות דומות באף אחד מ-3 החולים שקיבלו זריקות דמי ובאף אחד מ- 4 עיניים (שניות) שלא קבלו כל טיפול. בשלוש מתוך 8 העיניים בהם נמצאה נסיגה בעקבות טיפול במשך 30 שבועות, נמצאה התקדמות של הנאווסקולריזציה בשבוע 52 לניסוי – 22 שבועות לאחר הפסקת הזריקות.

המסקנה של החוקרים הייתה שברוב החולים עם נאווסקולריזציה של הרשתית הייתה נסיגה של הנאווסקולריזציה כעבור 36 שבועות, דבר היכול להעיד על  השפעה ישירה של המקוגן על נאווסקולריזציה של הרשתית בחולים סוכרתיים.

Macugen Diabetic Retinopathy Study Group:

Changes in Retinal Neovascularization after Pegaptanib (Macugen) Therapy in Diabetic Individuals

Ophthalmology 2006;113:23-28