ע”פ מחקר שהתפרסם בגיליון אוגוסט של “הרפואה” מאת ד”ר רחל הרניג-חנית, רק 14% מהישראליות החולות במיגרנה מרוצות מתרופות המרשם בהן הן מטופלות כיום.

40% מהסובלות ממיגרנה מרגישות כי הרופא שלהן אינו מבין עד כמה מפריע כאב הראש שלהן ומשבש את חייהן.

חולות מיגרנה בישראל מפסידות בממוצע מדי חודש שני ימי עבודה או שני ימי לימודים בגלל המחלה שיעור גבוה פי שישה מהממוצע האירופי.

רק 10% מחולי המיגרנה בארץ מטופלות בדור החדש של תרופות ספציפיות למחלה, ממשפחת הטריפטנים. זאת, לעומת 50% בשבדיה, 41% בפינלנד וממוצע כלל אירופי העומד על 20%.

המאמר בעיתון “הרפואה” מסכם את לקחי המחקר בארץ, שכלל 200 חולות מיגרנה ונערך כחלק ממחקר כלל-אירופי בשם MELT ראשי תיבות אנגליים של “מחקר אירופי להערכת הפגיעה ממיגרנה והטיפולים”. החוקרים התמקדו בבחינת השפעת המיגרנה על איכות חיי נשים בנות 18-35 שנים הסובלות מהמחלה. בסך הכול, השתתפו במחקר 1,810 נשים, מתשע מדינות.

לדברי דר’ רחל הרינג-חנית, נוירולוגית בכירה ממרכז רפואי מאיר, שהשתתפה במחקר הבינלאומי, מצביעים המחקרים המתקיימים בעולם ובארץ על שורת תופעות אופייניות, שמאחוריהן חוסר הבנה של הסביבה מנהלים, רופאים וחברים לקשיים אותם גורמת המיגרנה ולמחיר הכלכלי והחברתי שלה. “אלפי שעות עבודה הולכות לאיבוד מדי חודש, ואלפי אנשים סובלים מכאב המשבש את חיי היום יום שלהם ופוגע באיכות חייהם” אומרת דר’ הרינג-חנית. “תרופות המרשם מהדור חדש, הטריפטנים,  דוגמת , פותחות את הדרך לשינוי המצב הזה”.

52% מהמשתתפות במחקר עבדו במשרה מלאה, 28% במשרה חלקית ו- 20% היו סטודנטיות.

46% מהמשתתפות הישראליות היו רווקות, 52% נשואות או מתגוררות עם בן זוג, ו- 2% פרודות, גרושות או אלמנות. ל- 95% היה לפחות ילד אחד.

חוסר אונים, תסכול ופגיעה במשפחה ובחיים החברתיים

יותר ממחצית הנשים בישראל הסובלות ממיגרנה חשות חוסר אונים (56%), תסכול (54%) וכעס (47%). 43% חשות מדוכאות, וכרבע מפוחדות או בחרדה. מחצית החולות מרגישות כי אינן מסוגלות לטפל כראוי במשפחתן בעת התקף,

67% מדווחות כי כתוצאה מהמחלה אינן מסוגלות לבלות עם המשפחה או עם חברים: 66% אינן מסוגלות ליהנות מפעילויות פנאי, ו- 62% נמנעות מפעילות חברתית בגלל פחד מהתקף אפשרי של המחלה. 58% מהסובלות ממיגרנה בארץ החמיצו בגללה בשנה האחרונה פעילות חברתית אחת לפחות: חגים, חופשות או אירועים חברתיים.

למעלה ממחצית (52%) הנשים הסובלות ממיגרנה מדווחות כי אינן מסוגלות לטפל כראוי במשפחה. שיעור דומה של חולות לא היו מסוגלות לבלות עם משפחתן בשל התקפים כאלה בחצי השנה האחרונה. תולדה ישירה של המצב הזה היא מתח בקשרים עם בני משפחה וחברים, עליו מדווחות 22% מהחולות.

פגיעה ישירה בעבודה

המיגרנה פוגעת באופן חמור בכושר התפקוד בעבודה או בלימודים כאשר חולות המיגרנה בישראל מפסידות בממוצע מדי חודש שני ימי עבודה או שני ימי לימודים בגלל המחלה.

% 74 מהנשים הסובלות ממיגרנה מדווחות על פגיעה בעבודה או בלימודים,

ו- 64% מתלוננות כי המנהל אינו מגלה הבנה כאשר אינן עומדות בלוחות זמנים ומחמיצות פגישות או בחינות בגלל המחלה. לא פחות מ- 60% מהחולות לא עמדו בדרישות העבודה או הלימודים, כתוצאה ישירה של המיגרנה.

שני שלישים מהסובלות ממיגרנה מדווחות על התקף בשכיחות של לפחות אחת לחודש בשנה האחרונה. אצל 59% ההתקפים נמשכים מספר שעות עד ימים אחדים.

תקשורת לקויה עם הרופא

86%מהחולות ביקרו אצל רופא בשנה האחרונה אבל רק 50% שוחחו על המיגרנה או כאב הראש שלהן עם הרופא: 7% בלבד חשו בנוח לנהל שיחה כזאת. העדר התקשורת מוביל למצב שבו למעלה ממחצית הנשים אינן נוטלות תרופות מרשם, ומסתפקות במשכך כאבים הנמכר מעל הדלפק. 

למאמר המלא ב”הרפואה”, כרך 144, חוברת ח’ (אוגוסט 2005).

הערת המערכת: המחקר מעניין וחשוב ונראה כי יש מה לשפר ברמת הטיפול בארץ. לא ברור מדוע יש פער כה גדול בין רמת הטיפול בארץ לבין מדינות מערביות אחרות. במרבית האינדיקציות רמת הטיפול הרפואי בארץ אינה נופלת מזו שבאירופה או בארה”ב. הטריפטנים גם מאושרים בסל הבריאות ולכן לא סביר שהסיבה לשיעור הטיפול הנמוך יחסית קשורה לעלויות הטיפול.