פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית המתווכת על-ידי תאי T. המחלה מאופיינת בהיפר-פרוליפרציה ובליקוי בדיפרנציאציה של קרטינוציטים באפידרמיס. הרגישות לחלות בפסוריאזיס הינה תורשתית, אך המחלה מושפעת מגורמים סביבתיים כמו זיהומים ודחק נפשי.
בשנים האחרונות הוצע שגם לתזונה תפקיד באטיולוגית המחלה ובפתוגנזה שלה. בסקירה הנוכחית מוצגים גורמים תזונתיים המשפיעים על מחלת הפסוריאזיס ונבדק יתרונם הפוטנציאלי. בנוסף מוצג נושא הסיכון להתפתחות אינטרקציות תרופתיות-תזונתיות בעת הטיפול בפסוריאזיס.
ממצאי מחקרים שנערכו בחיות ניסוי ובחולים מעידים כי תקופות צום ודיאטות פחותות באנרגיה גוררות הקלה בסימפטומי המחלה. קשר ישיר נמצא בין ערך ה-BMI לבין מחלת הפסוריאזיס ולכן הומלץ על תקופות צום קצרות בחולים שבהם מצויים ערכי BMI גבוהים.
ממצא נוסף מעיד על עליה בצריכת האלכוהול בקרב חולי פסוריאזיס. אלכוהול מעודד שחרור היסטמין, דבר העלול לגרור החמרה במצבם של פגעי העור בחולים. לכן, מומלץ לחולי הפסוריאזיס להגביל את צריכת האלכוהול שלהם. כמו כן מומלץ לחולים לדבוק בתפריט עשיר בפרות ובירקות.
מחקרים רבים בדקו את השפעתם של הרכבי חומצות השומן בתפריט חולי הפסוריאזיס על מצב המחלה. נמצא כי דיאטות עשירות בחומצות שומן מסוג n-3 polyunsaturated משמן דגים העלו גם הן יתרון בחולים.
כל הדיאטות הללו משנות את מטבוליזם חומצות השומן מסוג ה-polyunsaturated ומשפיעות על פרופיל ה-eicosanoid, דבר הגורם לדיכוי תהליכים דלקתיים.
בכמה חולי פסוריאזיס נצפית רגישות לגלוטן. בחולים שבהם נמצאו נוגדני antigliadin מסוג IgA ו/או IgG השתפרו סימפטומי המחלה בעקבות העברה לדיאטה ללא גלוטן. החוקרים מציינים כי בקרב חולי פסוריאזיס שנמצאה בהם עליה בכמות נוגדנים אלו, עשוי להופיע שיפור במתן דיאטה ללא גלוטן, גם במידה והבדיקה ההיסטולוגית שלהם נראית תקינה.
גם דחק חימצוני, הגורר עליה ברמת הרדיקלים החופשיים נקשר לדלקות עור ולמחלת הפסוריאזיס. בפיברובלסטים שנלקחו מעורם של החולים נצפתה עליה בשחרור יון הפראוקסיד, הידוע כמעורב בתהליך הדלקתי בחולי פסוריאזיס. בחולי פסוריאזיס מופיע ליקוי בסטטוס האנטי-אוקסידנטי אך טרם נערכו מספיק מחקרים בנוגע למתן תוספים אנטי-אוקסידנטים בחולי אלה.
לצורה הפעילה של ויטמין D, היא 1,25dihydroxyvitamin D3, השפעות אנטי-פרוליפרטיביות ואימונו-רגולטוריות בתיווך רצפטור ויטמין ה-D, ולכן היא משמשת בהצלחה לטיפול טופיקלי בפסוריאזיס. הכותבים מציינים כי יש לשקול מתן תוסף ויטמין D דרך הפה במקרים של חולי פסוריאזיס שאינם משתמשים בו באופן טופיקלי.
מחקרים בתרביות הראו גם השפעות מועילות של ויטמין B12 המהווה חומר אימונו-מודלטורי על תאי T וציטוקינים. אולם, מציינים הכותבים, מחקרים מעטים בלבד נערכו בתחום זה.
החוקרים מסכמים כי התזונה מהווה גורם חשוב המפשיע על האטיולוגיה והפתוגנזה בחולי פסוריאזיס. הם מדגישים כי קיים צורך בביצוע מחקרים נוספים על-מנת להעריך נכונה את השפעותיהם של גורמים תזונתיים שונים בחולים אלה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!