הישנות חסימת מעי דק פחות שכיחה לאחר ניתוח (מתוך הכנס השנתי של ACS)

ממחקר חדש עולה כי מטופלים המאושפזים בעקבות חסימת מעי דק לא צפויים להתאשפז שוב תוך 3 שנים ואינם חשופים לשיעורי תמותה גבוהים. חולים העוברים ניתוח במהלך האישפוז הראשוני צפויים להגיב טוב יותר לטיפול, בהשוואה לחולים שטופלו ללא-ניתוח.

חסימות מעי דק אחראיות ל-20% מהאישפוזים הדחופים לניתוח, אך קיים מעט מידע באשר לתוצאות ארוכות הטווח לאחר שיחרור המטופלים. בכדי להשלים פער זה החוקרים ליקטו נתונים ממאגר הנתונים של קליפורניה, שעוקב אחר 4 מליון משוחררים בשנה.

החוקרים זיהו 32,583 מטופלים שאושפזו בעקבות חסימת מעי דק ב-1997. הגיל הממוצע עמד על 63, 54% מהמשתתפים היו נשים ו-69% היו לבנים. רק 43% לא סבלו מתחלואה נוספת, בעוד ש-23% סבלו מ-3 תחלואות או יותר.

24% מהנבדקים טופלו בניתוח, 76% טופלו ללא-ניתוח. נבדקים עם מספר תחלואות גדול היו בסיכוי נמוך יותר לעבור ניתוח. 24% מהנבדקים שלא עברו ניתוח סבלו מ-3 תחלואות או יותר, לעומת 18% בקבוצת המנותחים.

זמן החציון לשהות בבית החולים עמד על 5 ימים בקבוצת הלא-מנותחים ו-7 ימים בקבוצת המנותחים. עם זאת, התמותה בבית החולים עמדה על 8% במטופלים שלא עברו ניתוח, בהשוואה ל-5% במטופלים שנותחו. גם שיעור התמותה לשנה אחת היה גבוה יותר בנבדקים שלא נותחו ועמד על 25%, בהשוואה ל-16% בקבוצת המנותחים.

החוקרים מעריכים כי שיעור התמותה לשנה היה גבוה בשתי הקבוצות מאחר שמדובר באוכלוסיית נבדקים מבוגרת ולאור המספר הגדול של התחלואות המשותפות.

החוקרים חילקו את הנבדקים בקבוצת המנותחים לתתי-קבוצות, לפי סוג הניתוח:

·        Lysis of Adhesion (LOA)

·        תיקון הרניה

·        כריתה חלקית של המעי הדק יחד עם תיקון הרניה

·        כריתה חלקית של המעי הדק עם LOA

מהחלוקה עולה כי משך השהות בבית החולים היה גדול יותר במטופלים שעברו כריתה חלקית של המעי הדק עם LOA. שיעורי התמותה בבית החולים ותמותה לשנה אחת היו הגבוהים ביותר בקבוצה זו ועמדו על 10% ו-30%, בהתאמה. שיעורי התמותה הנמוכים ביותר נרשמו בקרב המטופלים שעברו תיקון הרניה בלבד ועמדו על 3% לתמותה בבית החולים ו-10% לתמותה לאחר שנה.

גם הזמן עד הניתוח מרגע האישפוז היה ארוך יותר בקבוצה זו, בהשוואה לקבוצות אחרות, דבר הרומז לכך שהשהיית הטיפול עשויה להביא לפרוגנוזה גרועה יותר. כאשר החוקרים בחנו את כל הנבדקים שנותחו הם מצאו קשר משמעותי בין מספר הימים מהאישפוז עד הניתוח ובין התמותה. ככל שהזמן ארוך יותר, שיעורי התמותה היו גבוהים יותר.

16% מהמטופלים שנותחו במהלך האישפוז הראשון אושפזו שוב תוך 3 שנים, בהשוואה ל-20% מהמשתתפים שלא נותחו (P<0.001). עובדה זו היתה נכונה בלא תלות במספר התחלואות. גם זמן החציון לאישפוז חוזר היה ארוך באופן משמעותי כאשר השוו בין המטופלים שנותחו (354 יום) עם אלו שלא נותחו (194 יום).

מאחר שזמן החציון עד הניתוח היה הארוך ביותר במטופלים שעברו כריתה חלקית של המעי הדק עם LOA ומאחר ששיעורי התמותה היו הגבוהים ביותר בקבוצה זה, המחקר מעלה ספקות באשר לשאלה אם מטופלים אלו ירוויחו מניתוח בשלב מוקדם יותר. זהו פקטור אחד שיכול להשפיע על התוצאות של חולים עם חסימת מעי דק ויש לחקור אותו לעומק.

ACS 91st Annual Clinical Congress: Papers Session II. Presented Oct. 19, 2005

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה