ממחקר חדש עולה כי אינסולין בשאיפה משפר את בקרת רמות הסוכר, כאשר ניתן יחד עם טיפול אורלי, ללא השפעה על התפקוד הריאתי, בחולי סכרת מסוג 2.

חולי סכרת מסוג 2 שאינם מצליחים להגיע לאיזון רמות הסוכר באמצעות תרופות אורליות, נזקקים בסופו של דבר לאינסולין. בהשוואה ל-Regular Insulin הניתן בזריקה, אינסולין בשאיפה נספג ומתפנה מהר יותר ומביא לירידה מהירה יותר ברמות הסוכר.

החוקרים עקבו אחר 309 חולי סכרת מסוג 2 בארה”ב וקנדה, ללא מחלה נשימתית משמעותית ורמות Hemoglobin A1C של 8% עד 11%, שקיבלו טיפול אורלי כפול. המשתתפים חולקו באקראי למספר קבוצות:

·        טיפול באינסולין בשאיפה (Exubera) בלבד (104 נבדקים)

·        טיפול באינסולין בשאיפה בנוסף לטיפול אורלי כפול (103 נבדקים)

·        טיפול אורלי בלבד (99 נבדקים)

המדד העיקרי שנבדק היו השינויים ברמות Hemoglobin A1C מתחילת המחקר ועד שבוע 12. מדד נוסף כלל רמות Hemoglobin A1C נמוכות מ-8% ומ-7%, היפוגליקמיה, משקל, רמות ליפידים, תפקוד ריאתי, קישור נוגדני אינסולין ותופעות לוואי.

בקרב המטופלים במשאפי אינסולין נרשמה ירידה גדולה יותר ברמות Hemoglobin A1C. ההבדל המתוקנן בין קבוצת מטופלי אינסולין בשאיפה בלבד או בנוסף לטיפול אורלי לעומת טיפול אורלי בלבד עמד על 1.67- נקודות אחוז (95% confidence interval [CI], -1.90 to -1.44 percentage points; P < .001) ו-1.18- נקודות אחוז (95% CI, -1.41 to -0.95 percentage point; P < 0001), בהתאמה.

32% מהנבדקים שטופלו באינסולין בשאיפה בנוסף לטיפול אורלי השיגו רמות Hemoglobin A1C נמוכות מ-7%, לעומת 1% מהנבדקים שקיבלו טיפול אורלי (adjusted odds ratio, 44.7; 95% CI, 6.0 – 335.2). היפוגליקמיה, עליה קלה במשקל, שיעול קל והתפתחות נוגדני אינסולין, היו שכיחים יותר בקבוצת מטופלי אינסולין בשאיפה, בהשוואה לטיפול אורלי בלבד. לא נרשם הבדל משמעותי בתפקוד הריאתי בין הקבוצות.

מגבלות המחקר כללו תקופת מעקב של 12 שבועות, מדגם נבדקים מסוים, התייחסות רק לנבדקים עם רמות Hemoglobin A1C של 8%-11% וחוסר הצלחה בהשוואת מטופלי אינסולין בשאיפה עם אינסולין אחרים או טיפול אורלי פרט למשטר כפול.

אינסולין בשאיפה משפר את בקרת רמות הסוכר ורמות Hemoglobin A1C, כאשר ניתן בנוסף או במקום טיפול אורלי כפול. בדומה לטיפולי אינסולין אחרים, גם טיפול זה היה מלווה בהיפוגליקמיה ועליה קלה במשקל. שיטות לא-פולשניות למתן אינסולין עשויות להגביר את ההיענות לאינסולין, וכך לשפר את בקרת רמות הסוכר ואת התוצאות לטווח ארוך של הטיפול, בחולי סכרת מסוג 2.

במאמר מערכת הוסיף ד”ר קומי מהמרכז הרפואי בניו המפשיר, כי הממצאים הללו ומאמרי מערכת אחרים מעידים על התקדמות ממשית בבקרה בשלבים מאוחרים של סכרת – בקרת רמות הסוכר ללא עליה במשקל (Exenatide) ופתרון אמיתי לחולים שסולדים מההזרקות (אינסלין בשאיפה לעומת אינסולין בהזרקה).

ייתכן שמדענים יצליחו לפתח צורה הניתנת בשאיפה של Exenatide, ללא תופעות לוואי. דבר זה יוכל לפתור את בעית העליה במשקל ולמנוע הזרקות תכופות. שני הטיפולים עשויים לעבוד באופן סינרגיסטי בהתאם לאורח החיים של המטופל, שהוא הבסיס בטיפול במחלה.

Ann Intern Med. 2005;143:549-558, 609-610

לידיעה במדסקייפ