על פי עדויות מחקריות, בגיל ההתבגרות מוכפלת השכיחות של השמנת יתר, למרות שהצריכה הקלורית עולה רק במעט.

הסבר אפשרי לתופעה היא הירידה החדה ברמת הפעילות הגופנית השגרתית בתקופה זו.

מחקרים ארוכי טווח במבוגרים מראים לרוב קשר הפוך בין מידת הפעילות הגופנית לעלייה במשקל.

מטרת מחקר זה לבחון את הקשר רמת הפעילות הגופנית לשינויים ב-BMI ועובי רקמת השומן התת-עורית בגיל ההתבגרות.

במחקר נכללו בנות שחורות ולבנות בגילאי 9-10. זמן המעקב היה 10 שנים. החוקרים העריכו את ה-BMI ועובי קפל העור מדי שנה ואת מידת הפעילות הגופנית מידי שנתיים. מידת הפעילות הוגדה כפעילות גבוהה, מתונה או נמוכה.

מתוצאות המחקר עולה כי ירידה ברמת הפעילות קשורה בסיכון מוגבר להשמנה בנערות לבנות ושחורות. בגיל 19 ה-BMI ועובי רקמת השומן היו נמוכים באופן משמעותי סטטיסטית בקבוצת נערות ששמרו על פעילות גופנית גבוהה בהשוואה לנערות בקבוצת הפעילות הנמוכה.

לסיכום, שינויים במידת הפעילות הגופנית בקרב נערות בגיל ההתבגרות משפיע באופן משמעותי על הסיכון להשמנה. לכן, יש למצוא דרכים למנוע את הירידה החדה ברמת הפעילות הגופנית בגיל ההתבגרות במטרה להפחית את הסיכון להשמנת יתר בבגרות.

למאמר