עזרה למעשנים להיגמל, היא אולי המעשה החשוב ביותר שרופא יכול לעשות. 

שימוש בטבק הינו עדיין הסיבה הראשונה למוות הניתנת למניעה. 

קרוב ל-5 מיליון אנשים מתים בכל שנה בעולם מעישון.  העישון אחראי ליותר מפי שניים מקרי מוות מאשר איידס, אלכוהול, תאונות דרכים, שימוש בסמים והתאבדויות בחישוב מאוחד…   בממוצע, מעשנים מתים 10 שנים יותר מוקדם מלא מעשנים.

שליש ממקרי המוות מעישון נובעים ממחלות קארדיו-וואסקולריות, שליש נוסף מסרטן ריאות, כחמישית ממחלות ריאה אחרות ו-7% מסרטן אחר מאשר סרטן ריאות.

קרוב לעשירית ממקרי המוות הקשורים לעישון מתרחשים בכאלה שאינם מעשנים,  בעיקר בשל עישון פאסיבי. מבין אלה, קבוצת המעשנים הפאסיביים הנפטרים כתוצאה מכך, הגורם העיקרי למוותהוא תחלואה קארדיו-וואסקולרית.

עישון גם גורם לירידה בפוריות, פגיעה בעוברים ובצאצאים, לסרטן השד ועוד.

יותר משני שלישים מהמעשנים היו מעונינים להפסיק לעשן אם התהליך היה פשוט, אך רק שניים וחצי אחוזים מצליחים בכך בכל שנה.רוב המנסים, מצליחים להגמל סופית רק לאחר 8 ניסיונות בממוצע.

התועלת מהפסקת העישון מושגתבכל גיל. כבר לאחר מספר שבועות חל שיפור בתפקוד הריאות ובסבילות למאמץ.התסמינים הנשימתיים פוחתים גם הם, למרות שליחה רבה ושיירי טבק יכולים לגרום לשיעול רב בתחילת הגמילה.  

שנה אחת לאחר הפסקת העישון הסיכון לתחלואה קארדיו-וואסקולרית פוחת במחצית (!) ומגיע לסיכון של שאר האוכלוסיה הלא מעשנת לאחר 15 שנה. שיעור התמותה מכל הסיבות פוחת לאחר שנתיים, אז גם פוחת הסיכון לשבץ ולמרות שהסיכון לסרטן של נגמל מעישון לא משתווה לעולם לסיכון של הלא מעשנים, סיכון זה פוחת במחצית לאחר עשור ללא עישון.   

אפילו חולים שנגמלים בגיל 65, יכולים לצפות לתוחלת חיים נוספת של 4 שנים בהשוואה לבני גילם שלא נגמלו.כמובן שבנוסף לשנות החיים שנוספות, משתפרת גם איכות החיים.

הסיכוי לגמילה מוצלחת משתפר הן כאשר הרופא מייעץ לחולה בנוגע להפסקת העישון והן באמצעות טיפול פרמקולוגי.  טיפול קוגניטיבי עוזר לשנות את אופן החשיבה בנוגע לעישון. המעשנים לומדים שיטות להסחת הדעת, חשיבה חיובית, תרגילי רגיעה ודמיון מונחה. אסור לשכוח כמה חשוב להעניק עידוד ולהמשיך לעורר את המוטיבציה להפסיק לעשן.  בשונה מהשינוי הקוגניטיבי, הטיפול התנהגותי, עוזר למעשנים להמנע מגירויים המהווים טריגר לעישון כמו אלכוהול, קפה ראשון בבוקר, מתח ומפגש עם מעשנים אחרים.ייעוץ אינטנסיבי, מביא לשיעור גמילה של יותר מ-20% ואפילו ייעוץ של 3 דקות מביא לשיעור גמילה גבוה מ-10%.

שני סוגי טיפולים תרופתיים מאושרים ע”י ה-FDA האמריקאי להפסקת עישון.

הראשון הוא תחליפי הניקוטין המופיעים כגומי לעיסה, מדבקות, לכסניות, ספריי לאף ומשאפים.  הבחירה בתחליף הניקוטין תלויה בהעדפות המטופל, בתופעות הלוואי ובהרגלי העישון.מינון גבוה יותר של תחליף ניקוטין משיג תוצאות טובות יותר אך גורם ליותר תופעות לוואי. במעשנים כבדים ניתן לשלב מדבקה ותחליף מהיר פעולה כמו מסטיק.  לעיתים נדרש להגיע למינון גבוה מהמינון המומלץ. והעדר תגובה לתחליף נגרם מתת מינון, שימוש לא נכון או שילוב של השניים.

מדבקת הניקוטין הופכת להיות הטיפול העיקרי להפסקת עישון, לעיתים קרובות בשילוב עם תחליפי ניקוטין אחרים או תרופות פסיכוטרופיות (Psychotropic), אחרות.

התרופה הפסיכואקטיבית (Psychoactive) היחידה המאושרת לשימוש ע”י ה-FDA היא ה-Bupropion (בו-פרו-פיון), הידועה בשמה המסחרי זאי-בן (Zy Ban). זהו נוגד דיכאון לא טיפוסי המשפיע על ריכוז הדופמין והנוראפינפרין (Dopamine, Nor Epi Nephrine) במוח.  מינון התרופה הוא 150 מ”ג בקפסולה בשיחרור מושהה. התרופה מועילה גם במניעת התשוקה לעשן וגם בתסמיני הגמילה ובהתחשב בשיעור הדיכאון הגבוה במעשנים, הטיפול אף יכול להשיג תוצאה נלווית במיגור הדיכאון.הבופרופיון מקטין את העליה במשקל הנלווית לעישון ולכן מומלץ בלוקים בעודף משקל.  

יש להתחיל ליטול את התרופה לפחות שבוע לפני הגמילה, בכדי להגיע לרמה יציבה של התרופה בדם.  בשלושת הימים הראשונים יש ליטול כדור אחד בבוקר ואם מינון זה נסבל בקלות ניתן להעלות למינון כפול הניטל בבוקר ואחר הצהריים. אם לא ניתן להעלות עוד את המינון, גם כדור אחד ביום יכול להביא לגמילה מוצלחת.  מומלץ להמשיך ליטול את הטיפול חודשיים או שלושה חודשים לאחר הפסקת העישון,  אך במעשנים מסוימים ניתן להמשיך הטיפול אף לשנה.טיפול זה אסור בלוקים בפרכוסים או במצבים המורידים את סף הפרכוס כמו גידול מוחי, חבלת ראש, תרופות אחרות המשפיעות על סף הפירכוס, בולימיה ואנורקסיה.תופעות הלוואי באלו שאינם לוקים בפירכוסים כוללות הפרעה בשינה ויובש בפה.כדי להקל על הפרעת השינה יש להמליץ על נטילת המנה השניה אחר הצהריים ולא בלילה.

שני תכשירים אחרים אשר מומלצים ע”י רשות הבריאות האמריקאית אך לא ע”י ה-FDA, כוללים את ה-נור-טריפטילין (Nor Triptyline) וקלונידין (Clonidine), הראשון נוגד דיכאון תלת טבעתי והשני אגוניסט (Agonist) אלפא מרכזי.במעשנים כבדים ניתן לשלב את הבופרופיון עם מדבקת הניקוטין ועם תחליף ניקוטין מהיר פעולה וזאת עפ”י יכולת המעשן לסבול את תופעות הלוואי.  

כאשר קיימת הוריית נגד לבופרופיון, ניתן לשקול כקו שני תרופה מקבוצת ה-SSRI או SNRI.

למרות הפסימיות המקובלת לגבי הסיכון לגמילה, שיעור המצליחים הוא מרשים מאוד. עפ”י סקירה של קוקריין (Cochrane), שיעור הפסקת העישון לאחר חצי שנה נע בין 14% ל-24% היעיל ביותר הוא הספריי לאף, לאחריו המסטיק, הבופרופיון ולאחריהם שאר התכשירים. שיעור ההצלחה שהושג בטיפול בפלציבו נע סביב עשרה אחוזים.  מחקרים אחרים אף מראים נתונים מעודדים יותר: לאחר שנה מהפסקת העישון, שליש נגמלו במשלב טיפולי ב-בופרופיון ותחליף ניקוטין, רק במעט פחות הועיל הבופרופיון לבדו, ואילו תועלת מדבקת הניקוטין היתה רק 16% של נגמלים לאחר שנה, שיעור לא גבוה בהרבה משיעור הנגמלים לאחר טיפול בפלציבו.

סוג טיפול מוצלח אחר, אשר אינו מצליח להתקבל למרות תועלתו, הוא קווי החינם לעזרה טלפונית.  שירות זה ניתן בארה”ב חינם ע”י המדינה עפ”י הסכם שנחתם ב-1998. המאיישים קו זה הם קלינאים המוכשרים לייעץ ולאחר ראיון טלפוני מפורט נקבעת תוכנית טיפולית אשר יכולה לכלול גם טיפול תרופתי והמשך מעקב טלפוני לאחר כדי לבדוק את התקדמות הטיפול.

לשירות טלפוני זה יתרונות רבים, ביניהם, מענה בשפות רבות, אנונימיות ונוחות.  סקרים בקרב מעשנים מראים שיותר משלושת רבעי המעשנים מעדיפים ייעוץ טלפוני על פני ביקור אצל הרופא.נמצא ששיעור הגמילה שנה לאחר ייעוץ טלפוני הוא 12%.

אם כך, בהתחשב בתועלת הברורה בפעילות להפסקת עישון, מדוע הביצוע מפגר אחר הציפיות? מכשולים אפשריים הם חוסר עניין אצל הרופא או פסימיות.

ישנן מספר דרכים להתמודד עם מכשולים אלו אך הראשונה מכולם היא תיאום הציפיות של המטפל והמטופל. חשוב להכיר בכך שגמילה מגיעה לאחר מספר ניסיונות כושלים ולמרות זאת, מספר התערבויות פשוטות יכולות להשפיע עד מאוד.  חשוב לזכור שנדרשת התמדה ותמיכה במספר רב של ניסיונות ולהבין שמעטים הם המקרים בהם השפעתו של הרופא על בריאותו של המטופל, היא כה משמעותית כמו בעזרה להפסקת עישון.

הערת המערכת: נושא מאוד כאוב מבחינת בריאות הציבור. אין ספק שאילו המידע בדבר הנזקים ההרסניים של הטבק והעישון היה ידוע בעת שהחל להתפתח ההרגל המגונה הזה, ההתייחסות לעישון הייתה כמו לסמים קשים או רעלים האסורים לשיווק ושימוש…לאחרונה הוצג מידע מאת האגודה למלחמה בסרטן לפיו כ-40% מהצעירים והצעירות המשתחררים מצה”ל מעשנים…נתון קשה במיוחד לאור העובדה שבעת הגיוס “רק” כ-30% מעשנים. אז אנו מציעים מכאן משימה לאומית חדשה ראשונה במעלה לצה”ל: לנתק את העישון מהחיילים, ולעשות זאת בנחישות ורגישות….

למאמר

What to Do With a Patient Who Smokes, Steven A. Schroeder, MD , JAMA. 2005;294:482-487. ,