בחולים המצויים בסיכון ללקות בהתקף לב עם עליה בסגמנט ה-ST, מתן טיפול tenecteplase להמסת פקיקים (תרומבוליזה) במינון מלא, בהתאם למשקל הגוף, ולאחריו ביצוע מיידי של אנגיופלסטיקה עשוי להפחית את הסיכון להישנות של אירוע איסכמי, בהשוואה למתן tenecteplase בלבד, ללא עליה בשיעור סיבוכי הדימומים הגדולים.

הממצאים עולים ממחקר אקראי שהשווה בין שתי גישות הטיפול בקרב 170 חולים. נקודת הסיום העיקרית של המחקר הורכבה משילוב של תמותה, התקף חוזר, הישנות של איסכמיה לא יציבה או שבץ בתוך 6 חודשים. שכיחות ההגעה לנקודת הסיום העיקרית היתה נמוכה יותר בקבוצה שעברה אנגיופלסטיקה לאחר התרומבוליזה, בהשוואה לקבוצה שקיבלה tenecteplase בלבד (11.6% לעומת 24.4%, ערך p = 0.04).

ההבדל הופיע בירידה בשיעור ההישנות של איסכמיה לא יציבה בקבוצת הטיפול המשולב, בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול תרומבוליזה בלבד (8.1% לעומת 20.7%, ערך p = 0.03). בנוסף נמצאה נטיה לירידה בשכיחות הישנות ההתקף בקבוצת הטיפול המשולב, בהשוואה לקבוצה שקיבלה tenecteplase בלבד (5.8% לעומת 14.6%, ערך p = 0.07). שיעורי מקרי השבץ והתמותה לא נבדלו בין נבדקי שתי הקבוצות.

חשוב לציין כי שיעור מקרי הדימומים הגדולים, סיבוך שנצפה בעבר במחקרים שנעשו במתן טיפול תרומבוליזה בשילוב עם אנגיופלסטיקה, היה דומה בשתי הקבוצות ועמד על ערכים של 8.1% בקבוצת הטיפול המשולב ושל 7.1% בקבוצה שקיבלה tenecteplase בלבד (ערך p = 1.00).

החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים הראו שאנגיופלסטיקה בסיוע טיפול תרומבוליזה כרוכה בעליה בשיעור הדימומים ללא יתרון קליני נראה לעין, בהשוואה לטיפול המסת פקיק בלבד. אולם, הם מדגישים כי מחקרים אלה נעשו ללא התאמה למשקל של התרופות להמסת הפקיק וללא שימוש בסטנטים כליליים.

החוקרים מסכמים כי קיים צורך בביצוע מחקרים אקראיים גדולים יותר וכי המחקר הנוכחי מצביע על כך שאסטרטגיה של טיפול תרומבוליזה במנה מלאה ולאחריה ביצוע  מיידי של התערבות כלילית דרך העור עשויה להיות בטוחה ואף עדיפה על מתן טיפול תרומבוליזה בלבד.