אנשים הסובלים מהסינדרום המטבולי ושנממדו בהם רמות גבוהות של עוינות מצוים בסיכון גדול פי 4 להתקף לב, בהשוואה לאנשים שבהם לא נתגלו גורמי סיכון אלה. עדויות שנאספו מצביעות על כך שהסינדרום המטבולי ורמת העוינות מהווים גורמי סיכון בלתי-תלויים להתפתחות מחלת לב כלילית (CHD), אך מחקרים מעטים בלבד בחנו את ההשפעה המשולבת של שני הגורמים על שכיחות התקפי הלב.

בכדי לחקור את הנושא בחנו החוקרים פרוספקטיבית את ההשפעה המשולבת של שני הגורמים על שכיחות התקפי הלב בקרב 754 גברים (גיל ממוצע 59.7 שנים) שהשתתפו במחקר ה-Normative Aging Study. בתחילת המחקר לא סבל אף אחד מהנבדקים ממחלת לב כלילית, מסרטן או מסוכרת.

208 מהנבדקים (27.6%) התאימו לקרטריוני הסינדרום המטבולי. הנבדקים סווגו כבעלי רמת עוינות גבוהה או נמוכה באמצעות סקאלת Cook-Medley. רגרסיה לוגיסטית שימשה להערכת הסיכון מרובה המשתנים להתרחשות התקף לב.

מעקב נערך אחר הנבדקים במשך 13.8 שנים. במהלך תקופה זו חוו 85 מהם (11.3%) התקף לב. לאחר התאמה למשתנים נוספים נמצא כי שייכות לקבוצת הסיכון חוזה באופן מובהק התקף לב (p < 0.0001). בנבדקים שסבלו מהסינדרום המטבולי ונמדדה בהם רמת עוינות גבוהה נתקבלה הסבירות הגבוהה ביותר להתרחשות התקף לב (ערך OR של 4.21, ערך p < 0.0001).

אחד החוקרים, ד”ר Todaro, מסביר בראיון כי על רופאי המשפחה והקרדיולוגיים לבחון גורמים נפשיים, מכיוון שנראה שלתחושת עוינות ולרגשות שליליים אחרים (כמו דיכאון) חלק בהתפתחותה של מחלת לב באנשים בריאים. הוא מוסיף כי אנשים שמבחינים בכך שהם חשים זעם ועוינות לעיתים קרובות צריכים לציין זאת בפני הרופא ולחפש פתרון.

ד”ר Todaro מציין כי חשוב להבין טוב יותר כיצד משפיעה תחושת העוינות על התפתחות CHD והאם ההשפעה מתווכת באמצעות מנגנון פיזיולוגי, מנגנון התנהגותי או באופן משולב. הוא מדגיש את הצורך לבדוק את השפעתם של טיפולים התנהגותיים ותרופתיים המפחיתים את רמות העוינות על התפתחותה והתקדמותה של CHD ועל הסבירות ללקות בהתקף לב.

הוא מוסיף כי המחקר בוצע בגברים ולכן לא ניתן לקבוע האם התוצאות תקפות גם בנשים וכי מחקרי המשך יבחנו את הנושא גם בנשים.