חוקרים שביצעו סקירת סיפרות מערכתית מסיקים כי לא הוכחה יכולתו של מבחן הליכה בן 6 דקות (6MWT) להבחין בין טיפולים תרופתיים יעילים לבין טיפולים תרופתיים שאינם יעילים במקרים של אי-ספיקת לב כרונית, למרות השימוש השכיח שנעשה בו למטרה זו במסגרת ניסויים קליניים. אולם, הראה שיש למבחן יכולת להעריך את יעילותו של טיפול רה-סינכרוניזציה של הלב.

עליה מובהקת סטטיסטית במרחק ההליכה ב-6MWT נצפתה רק ב-9 מתוך 47 מחקרים מבוקרים שעסקו בבדיקת טיפולים פרמקולוגיים ונסקרו על-ידי החוקרים (בעיקר בטיפולים של מעכבי ACE ושל חסמי ביתא). עליה מובהקת סטטיסטית במרחק ההליכה ב-6MWT נצפתה ב-4 מתוך 6 מחקרים מבוקרים באמצעות פלצבו שעסקו ברה-סינכרוניזציה של הלב. במחקרים שבהם השתתפו חולים שסבלו ממחלת לב מתקדמת יותר נמצאה סבירות מוגברת להופעת שיפור מובהק סטטיסטית במרחק ההליכה ב-6MWT במתן הטיפול. ממצא זה מרמז, לטענת החוקרים, כי למבחן ערך גדול יותר בחולים הסובלים ממצבים מתקדמים יותר של אי-ספיקת לב, שם הוא עשוי לשמש כמבחן מאמץ מקסימלי.

לסיכום מצוין כי יתכן שפרט ליכולת הערכת הסימפטומים, קיים ערך מסוים למבחן במסגרת העיסוק הקליני בהערכה של חולים הסובלים מסימפטומים מתקדמים יותר, אך לא בחולים הסובלים מאי-ספיקת לב ברמות מתונות יותר.

לתקציר הידיעה

Euro Heart J 2005;26:749-750,778-793.