טיפול הורמונלי מערכתי (MHT) מעלה סיכון לאי שליטה במתן שתן (UI) או מחמיר את מצבן של נשים הלוקות במצב זה, על פי אנליזה נוספת של מחקר בריאות נשים (WHI) שפורסמה בגיליון פברואר של JAMA.

לטיפול הורמונלי לגיל המעבר מייחסים יעילות מעבר להקלה בגלי חום, הזעות לילה ויובש וגינלי ולעיתים קרובות נרשם טיפול זה ב-UI, כותבים סוזן הנדריקס ושותפיה מדטרויט, מישיגן.

במחקר ה-WHI, נבחרו נשים באקראי לטיפול בפלצבו או באסטרוגן ופרוגסטין (E+P) או אסטרוגן בלבד (E).

קבוצת E+P כללה כ- 8,500 נשים שקיבלו 0.625 מ”ג ליום של אסטרוגן אקווין מצומד (CEE) ו-2.5 מ”ג ליום מדרוקסיפרוגסטרון אצטט (MPA; CEE + MPA),. מולן היו כ-8,200 נשים שקיבלו פלצבו. קבוצת האסטרוגן בלבד כללה כ- 5,300 נשים שקיבלו 0.625 מ”ג ליום CEE, והן הושוו לכ-5,400 נשים שקיבלו פלצבו.

מתוך כ- 23,000 נשים בגיל המעבר בגילאים 50-79 שהשתתפו במחקר בין השנים 1993-1998, כ- 85% היו עם סימפטומים של UI. התוצאה העיקרית שנמדדה היתה היקרות UI בתוך שנה בקרב נשים ללא UI בתחילת המחקר, וחומרת UI לאחר שנה בקרב נשים עם UI בתחילת המחקר.

לאחר שנה, MHT העלה את היקרות כל סוגי UI בנשים ללא UI בתחילת המחקר. הסיכון הגבוה ביותר היה ל-stress UI ולאחריו mixed UI.

לגבי נשים עם UI בתחילת המחקר, תדירות הצורך במתן דחוף של שתן החמירה בשני המחקרים, וכמות UI עלתה.

לאחר שנה, נשים שקיבלו טיפול הורמונלי מערכתי היו בעלות סבירות גבוהה יותר לדווח כי UI הגביל את פעילותן היומית והפריע להן.

אסטרוגן מצומד בלבד ו-CEE עם MPA העלו את הסיכון ל-UI בקרב נשים בריאות והחמירו את המצב בנשים עם UI לאחר שנה. CEE עם או ללא פרוגסטין לא מומלץ לכן למניעה או הקלה של UI.

הערת המערכת:

מחקר חשוב שסותר תפיסות מוטעות כנראה. היום  אנו מודעים גם לסיכונים הרבים הכרוכים בטיפולים, בעיקר ממושכים ובמינונים גבוהים, של הורמונים בנשים בגיל המעבר ולכן אם כפי שנמצא במחקר זה גם אינם יעילים בטיפול בהתוייה זו, ודאי שאין מקום לראות בהם טיפול בחירה, מה עוד שקיימים כיום טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים יעילים ב-UI.

Effects of Estrogen With and Without Progestin on Urinary Incontinence , Susan L. Hendrix, JAMA. 2005;293:935-948, 998-1001