על-פי תוצאותיו של מחקר פרוספקטיבי אקראי שפורסם לאחרונה, דחיסה פנאומטית זמנית של כף הרגל והשוק (IPC-FC) יוצרת שיפור משמעותי במרחק ההליכה האפשרי ובאיכות החיים (QOL) בחולים הסובלים מצליעה עורקית.

תמותה במהלך תקופת האישפוז, כשלון של השתל ומגבלות אנגיופלסטיקה מונעים מתן התערבות לטיפול בצליעה, כותבים החוקרים. הם מסבירים כי IPC של כף הרגל באופן יומי במהלך 3 חודשים מגדילה את יכולת ההליכה וכי למרות ששימוש ב-IPC-FC עדיף מבחינה המו-דינמית על IPC של כף הרגל, טרם נקבעו השפעותיו הקליניות בחולים הסובלים מצליעה.

לאחר מיון הנבדקים בהתאם לסטטוס הסוכרת והעישון שלהם, חולקו באקראי 41 הנבדקים שסבלו מצליעה יציבה והתאימו לקרטריוני ההכללה במחקר, לקבלת טיפול באמצעות IPC-FC ואספירין במינון של 75 מ”ג (20 חולים), או לקבלת טיפול באמצעות אספירין בלבד (21 חולים). שתי הקבוצות הותאמו היטב זו לזו מבחינת גיל הנבדקים, מינם, מרחק הצליעה ההתחלתי (ICD), מרחק הצליעה המוחלט (ACD), אינדקסי הלחץ (ABI), הזרימה ב-popliteal artery , וערך ה-QOL שנקבע באמצעות טופס מקוצר של שאלון ה-36 Health Survey (ה-SF-36).

קבוצת ה-IPC-FC טופלה באופן זה במהלך 5 חודשים למשך 2.5 שעות ביום, לכל הפחות, תוך שימוש בפרמטרים של 120 מ”מ כספית, ניפוח של 4 שניות * שלושה אימפולסים בדקה עם עיכוב בן שניה אחת בניפוח באזור השוק. לשתי הקבוצות הומלץ לבצע אימונים גופניים, ללא פיקוח.

כעבור 5 חודשים, עלו בקבוצת ה-IPC-FC הערכים החציוניים של ה-ICD ב-197%, של ה-ACD ב-212%, של ה-ABI במנוחה ב-17%, ושל ה-ABI לאחר אימון ב-64% (ערך P < .001). אולם, ערכים אלו השתנו מעט בלבד (P < .01) בקרב נבדקי הקבוצה שטופלה במתן אספירין בלבד. בקבוצת ה-IPC-FC נתקבלו ערכים משופרים של ה-ICD, ה-ACD, ושל ה-ABI במנוחה ולאחר אימון (P < .01) בהשוואה לקבוצה שקיבלה אספירין בלבד.

כעבור 5 חודשים, נמצאו הבדלים קטנים אך מובהקים בזרימת ה-popliteal בשתי הקבוצות  . אולם, ערכי ה-QOL השתפרו משמעותית בקבוצת ה-IPC-FC , אך לא בקבוצה שטופלה באמצעות אספירין בלבד (P < .01).

טיפול באמצעות IPC-FC לא נמצא קשור להופעת סיבוכים כלשהם ומידת ההענות לטיפול עלתה על 82% כעבור חודש אחד ועל 85% כעבור 3 חודשים. השיפור ב-ABI ובהליכה בקבוצת ה-IPC-FC נשמרו לאורך שנה לאחר סיום סדרתך טיפולי ה-IPC.

החוקרים כותבים כי IPC-FC הוכח כטיפול יעיל, בעל הענות גבוהה, ללא סיבוכים ועם תוצאות ממושכות בשיפור יכולת ההליכה במקרים של צליעה קבועה. הם מוסיפים כי השינויים הללו נקשרו לשיפור משמעותי בכל היבטי ה-QOL שנאמדו באמצעות שאלוני ה-SF-36, וכי לא נמצאה השפעה בעלת משמעות של אימונים ללא פיקוח, למרות ששיפור מועט נצפה בכמה מהנבדקים.

יתרונות ה- IPC-FC שציינו החוקרים כוללים את השימוש הביתי, את לוח-הזמנים הגמיש של הטיפול, את משך הטיפול הקצר, את העדר הצורך בפיקוח לאחר ההסברה הראשונית ואת ההימנעות מהכאבים הכרוכים בצליעה, בעלות נמוכה. התוויות הנגד של הטיפול כוללות אי-ספיקת לב גדשתית והימצאות פקקת ורידית בתקופה האחרונה.

מבחינת הכדאיות הכלכלית, מציינים החוקרים, יחידת IPC-FC (עלות של 4,900 דולר) יכולה לשמש 4 חולים בשנה במהלך כמה שנים, תוך הנחה שהטיפול יתמשך 3 חודשים בכל חולה, ולכן מדובר בטיפול יעיל בעלות התערבות קטנה בלבד, בהשוואה לעלותה המינימלית של האסטרטגיה המערבת ביצוע ניתוח מעקפים ושימוש בבלון אנגיופלסטי.

לידיעה במדסקייפ

Ann Surg. 2005;241:431-441