צלקוקסיב קשור בסיכון מוגבר לאירועים קרדיו-ווסקולריים (N Engl J Med)

בתקופה האחרונה התפרסמו עדויות רבות לגבי הסיכון הקרדיו-ווסקולרי הכרוך בשימוש במעכבי COX-2 סלקטיביים. עדויות אלו קיבלו תמיכה ממחקרים שמצאו, כי תרופות ממשפחה זו תורמות למצב של קרישיות יתר.

במחקר שנעשה לאחרונה, נבדקה ההשפעה של טיפול במעכבי COX-2 על הסיכון הקרדיו-ווסקולרי. במחקר השתתפו 2,035 חולים עם היסטוריה של גידולים במעי. החולים חולקו לשלוש קבוצות שטופלו למניעה של אדנומות במעי. קבוצה אחת קיבלה 200 מ”ג צלקוקסיב (CELEBRA) פעמיים ביום, קבוצה שנייה קיבלה 400 מ”ג צלקוקסיב פעמיים ביום, וקבוצה שלישית קיבלה פלצבו. צוות החוקרים תיעד את כל האירועים הקרדיו-ווסקולריים הקטלניים והלא קטלניים בקרב החולים. זמן המעקב היה בין 2.8 ל- 3.1 שנים (מלבד בחולים שנפטרו).

נמצא, כי שיעור התמותה כתוצאה מסיבה קרדיו-ווסקולרית, היה 2.3% בקבוצה שקיבלה 200 מ”ג צלקוקסיב, 3.4% בקבוצה שקיבלה 400 מ”ג צלקוקסיב, ו- 1% בקבוצת הפלצבו. תוצאות דומות היו גם לגבי סיבוכים לא קטלניים, והמחקר הופסק בשל היותו לא בטוח.

החוקרים הסיקו, כי צלקוקסיב קשור בסיכון קרדיו-ווסקולרי מוגבר, בקשר תלוי מינון, וכי יש להגביל את השימוש בתרופה לפי רעילות זו.

מחקר זה מצטרף לשני מחקרים נוספים שפורסמו, לגבי הסיכון הקרדיו-ווסקולרי הקשור בתרופות ממשפחת מעכבי COX-2.

המחקר הראשון בדק את ההשפעה שיש לרופקוקסיב (VIOXX), על מניעה של פוליפים נאופלסטיים חוזרים במעי. במחקר השתתפו 2,586 חולים ונעשתה השוואה לפלצבו. המחקר מצא, כי למטופלים ברופקוקסיב היה סיכון יחסי לאירוע טרומבוטי של 1.92, לעומת הקבוצה שטופלה בפלצבו. ההבדל בין שתי הקבוצות נראה כ- 18 חודשים אחרי תחילת המחקר (עד אז לא היה הבדל משמעותי). כ- 5 חודשים אחרי תחילת המחקר, נראה סיכון לבבי מוגבר בקבוצה שטופלה ברופקוקסיב (התפתחות של אי ספיקת לב, בצקת ריאות). שיעור התמותה כתוצאה מסיבה קרדיו-ווסקולרית ושיעור התמותה הכללי היו זהים בין הקבוצות.

במחקר השני, נבדקה ההשפעה שיש לולדקוקסיב (valdecoxib) ופרקוקסיב (parecoxib), בטיפול בכאב אחרי ניתוח CABG. במחקר השתתפו 1,671 חולים שחולקו ל- 3 קבוצות. קבוצה אחת קיבלה פרקוקסיב ואחרי כן ולדקוקסיב, קבוצה שנייה קיבלה פלצבו ואחרי כן ולדקוקסיב, וקבוצה שלישית קיבלה פלצבו בלבד. נמצא, כי שיעור האירועים הקרדיו-ווסקולריים בקבוצה שקיבלה פרקוקסיב וולדקוקסיב היה 2.0%, לעומת 0.5% בקבוצה שקיבלה רק פלצבו.

לפי מחברים של מאמרי מערכת הסוקרים את שלושת המחקרים, ממצאי המחקרים מאשרים את הרעילות הקרדיו-ווסקולרית, שיוחסה לתרופות אלו כבר לפני 5 שנים. מכיוון שהמחקרים בדקו תרופות שונות ממשפחת מעכבי ה- COX-2, כנראה שמדובר בבעיה של משפחת התרופות ולא של התרופות הספציפיות. המחברים תוהים, האם בדיקה מוקדמת יותר של התרופות, היתה יכולה למנוע מוות וסיבוכים של חולים רבים. לפי המחברים, בעתיד יש לבדוק תרופות המשמשות לטיפול כרוני בצורה טובה יותר, לפני שהן מאושרות לשימוש נרחב.

תרופות ממשפחת מעכבי COX-2 מהוות טיפול יעיל במצבים שונים, וכעת עולה שאלת השימוש בהם לאור הממצאים החדשים. לדברי המחברים, ישנן תרופות אחרות (NSAIDS, אצטומינופן, אספירין) שנמצאו יעילות באותה מידה כמו התרופות ממשפחת מעכבי ה- COX-2. המחברים מציעים, כי השימוש בתרופות ממשפחת מעכבי ה- COX-2 יהיה רק באין ברירה, ובמינון הנמוך ביותר האפשרי. הם מוסיפים, כי יש ליידע את החולים לגבי הסכנות הכרוכות בשימוש בתרופות.

N Engl J Med. Published online Feb. 15, 2005.

לסקירה של המחקרים במדסקייפ

לידיעה המלאה

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה