במחקר זה ניסו החוקרים לבדוק אם קיים קשר תלוי זמן בין דיכאון וירידה קוגנטיבית באוכלוסיה מבוגרת מאוד. החוקרים עקבו אחר 500 קשישים המתגוררים בליידן, בהולנד. הנבדקים היו בגיל 85 בתחילת המחקר, ונמצאו במעקב למשך 4 שנים.

בתחילת המחקר המטופלים עברו בחינה מנטלית –  mini-mental state examination (MMSE)-והשיגו 19 נקודות או יותר. הערכות שנתיות כללו את מבחון הדכאון הגריאטרי (geriatric depression scale (GDS , בחינה מנטלית MMSE , בחינת תשומת לב – attention (test (STROOP , בחינת מהירות עיבוד מידע ומבחני זכרון מיידיים ונדחים, המבוססים על לימוד בע”פ של 12 מילים.

נמצא קשר בין דכאון (ציון GDS גדול מ-2) והפרעות קוגנטיביות. הקשר בין דכאון וציון נמוך יותר של MMSE היה מובהק. ציון הדכאון במצב הבסיס לא היה קשור לציון התפקוד הקוגנטיבי. לעומת זאת, הפרעות בתשומת לב וזכרון הקדימו את הופעת הסימפטומים הדכאוניים.

לכן, המימצאים תומכים במחקר קודם שהראה שדכאון אינו גורם סיכון לאלצהיימר, אר לעומת זאת היה סימן ראשי של אלצהיימר. מחברי המאמר משערים שהמודעות של מטופלים קשישים לירידה בתפקוד הקוגנטיבי יכולים לגרום לדכאון. הם מסכמים שמטפלים צריכים לעקוב אחר סימני דכאון בקרב מטופלים עם הפרעות קוגנטיביות.

בסקירה המוצגת ב-journal watch psychiatry מציינת הכותבת שמדובר במחקר המתוכנן בצורה קפדנית וטובה, תוך שימוש במודלים מעורבים במסגרת הניתוח הסטטיסטי. לאחרונה מס’ מחקרים פחות קפדניים בנושא זה הראו תוצאות מנוגדות. חלקם הציעו שדיכאון הוא גורם סיכון לאלצהיימר, אחרים הראו קשר לא ברור בין דכאון לבין שינויים במבנה ותפקוד ההיפוקמפל , שינוי שכיח בהפרעות זכרון.

לעומת זאת, דו הכיווניות של המחקר הנוכחי מאפשרת וידוא של קשר תלוי זמן (היינו של הופעה משותפת של שני אירועים באותו זמן), אך ללא קשר סיבתי, כלומר הדיכאון לא הוביל להפרעות הקוגנטיביות. הסוקרת במגזין זה, ד”ר זינה כמאלי, מסכימה להצעת המחברים לבצע איתור ואיבחון של דכאון בקרב קשישים. הערכת איכות החיים וראיונות בני זוג שלא בוצעו במחקר זה היו יכולים להוות כלי עזר לאיבחון המאפיינים של הדכאון. מחקר נוסף נדרש כדי להסביר את הקשר בין שתי התופעות.

Vinkers DJ et al. Temporal relation between depression and cognitive impairment in old age: Prospective population based study. BMJ 2004 Oct 16; 329:881.