במהלך 50 השנים האחרונות מדידות עובי הקרנית היו חשובות להערכת ערכי הלחץ התוך-עייני בחולים שעברו ניתוחי השתלת קרנית וניתוחי רפרקציה ובאלו שהרכיבו עדשות מגע. אולם, עד לאחרונה לא התחשבו בעובי הקרנית במדידות הלחץ התוך-עייני השגרתיות. הדבר השתנה לאחר שה- Ocular Hypertension Treatment Study הראה שעובי הקרנית מהווה גורם מנבא חשוב להתפתחות גלאוקומה בחולים עם יתר לחץ תוך-עייני. מחקר זה הראה שאנשים עם קרנית מרכזית דקה יותר היו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית.  אנשים עם קרנית מרכזית בעובי של 555 מיקרון או פחות היו בעלי סיכון גדול פי 3 לפתח גלאוקומה בהשוואה לאנשים עם קרנית מרכזית בעובי גדול מ- 588 מיקרון. 

לאחר שמיליונים עברו ניתוחי רפרקציה בשיטת  in situ keratomileusis, גדל החשש שהרחקת רקמת קרנית ממרכז הקרנית במהלך ניתוח זה, והשארת קרנית דקה יותר כתוצאה מכך, יגרום לריבוי במקרים עם קושי באבחון גלאוקומה. ניתוח רפרקציה זה עשוי לגרום להטיה של תוצאות בדיקת הלחץ כך שיתכן שיהיה צורך להעביר את הדגש להערכת הדיסקה ושדות הראיה לצורך אבחנה וטיפול בגלאוקומה.

המחקרים מצביעים על כך שמדידות הלחץ התוך-עייני עשויות להיות מושפעות על ידי עובי הקרנית ועשויים לא לאבחן גלאוקומה כאשר לא מתייחסים לעובי הקרנית. היות שלרוב האנשים עם normal-tension glaucoma יש קרניות דקות יותר ואלה עם glaucoma suspect יש קרניות עבות יותר, אם מתחשבים בעובי בקרנית, כ- 44% מהאנשים עם normal-tension glaucoma יאובחנו כחולים בגלאוקומה ראשונית פתוחת זווית, ו- 35% עד 65% מהאנשים עם  ocular hypertension יאובחנו כבעלי לחץ תוך-עייני נורמלי. על פי נתונים אלה יש החושבים שביצוע פכימטריה עשויה להיות הכרחית לטיפול בכל החולים. נתוני הפכימטריה עשויים לגרום להפחתת הטיפול באנשים עם pseudo-ocular hypertension, לשנות את ה- target intraocular pressure בחולי גלאוקומה ואף לגלות לחץ תוך-עייני מוגבר באנשים עם קרניות דקות שהתייחסו אליהם כבעלי לחץ תוך-עייני תקין. ההסכמה לגבי החשיבות של בדיקה שגרתית של עובי הקרנית לצורך הערכת הלחץ התוך עייני הולכת וגדלה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את השפעת בדיקת עובי הקרנית על הטיפול בחולי גלאוקומה ובחולים עם חשד בגלאוקומה – glaucoma suspect. (3)

המחקר בוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק מ- Edward S. Harkness Eye Institute, Department of Ophthalmology, College of Physicians and Surgeons, and Department of Health Policy and Management, Mailman School of Public Health.

המחקר היה רטרוספקטיבי על אוכלוסיה של 188 חולים עוקבים. נאספו הנתונים של ממוצע מדידות הפכימטריה של עובי מרכז הקרנית ושל מדידות הלחץ התוך עייני באמצעות Goldmann applanation tonometry. תוצאות מדיות הלחץ תוקנו בהתאם למדידות הפכימטריה תוך שימוש באלגוריטמים (Orssengo-Pye) לינאריים ומתמטיים. תוצאה משמעותית מבחינת תוצאות המדידה הוגדרה כשינוי בתוצאת המדידה של 1.5 מ”מ כספית או יותר. תוצאה משמעותית מבחינת אפשרות ההשפעה על הטיפול הוגדרה כשינוי בתוצאת המדידה של 3 מ”מ כספית או יותר. בנוסף נבדק למי מהחולים שונה הטיפול בטיפות, הוסף או בוטל טיפול לייזר או ניתוח.

נמצא של- 55.9% מקרב 188 חולים היה צורך לבצע התאמה משמעותית של תוצאות מדידת הלחץ התוך עייני. ל-  35.6% הייתה התאמת לחץ בין 1.5 ל- 3 מ”מ כספית. ל- 20.2% היה צורך בהתאמת תוצאות מדידת הלחץ ביותר מ- 3 מ”מ כספית. כתוצאה מהתאמות לחץ אלה, ל- 8.5% מבין 188 החולים, שונה הטיפול התרופתי, ל-  2.1% גרמה ההתאמה לשינוי בנוגע לטיפול בלייזר ול- 3.2% מהם גרמה ההתאמה לשינוי בנוגע לניתוח גלאוקומה.

המסקנה הייתה שלפכימטריה של עובי מרכז הקרנית יש השפעה משמעותית על הטיפול בחולי glaucoma suspect ובחולי גלאוקומה.