תוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסם לאחרונה מעידות כי רה-ווסקולריזציה מכוונת חוץ-לומינלית המבוצעת דרך העור (PIER) מועילה בטיפול בחולים הסובלים מאיסכמיה כרונית קריטית בגפה (CCLI).

החוקרים כותבים כי PIER מתגלה כטיפול פוטנציאלי העשוי לשמש להצלת הגפה בחולי CCLI. הם מסבירים כי לאחרונה עולה התמיכה ב-PIER כמעקף זמני דרך העור והיא עשויה אף להחשב לשיטת הבחירה הראשונה לטיפול בחולי CCLI עם סתימה עורקית.

בכדי ליצור זרימה עורקית רציה לרגל בכדי להציל את הגפה, בוצעו 50 פרוצדורות PIER ב-40 חולי CCLI שלא התאימו לניתוח מעקף עורקי אינפרא-אינגואינלי (IABS). בקבוה נכללו 22 גברים ו-18 נשים שגילם הממוצע 69 שנים (טווח 44-87 שנים), שמתוכם 24 סוכרתיים (60%), 17 חולי כליה (42%), ו-26 חולי מחלת עורקים כליליים (66%).

ב-37 (87%) מתוך 44 הגפיים שטופלו באמצעות PIER היתה מעורבות של כלי הדם הטיבאליים, שבינהם 15 בעלי מעורבות זו בלבד ו-22 בעלי מעורבות גם של העורק המוראלי העליון (SFA) ו/או של כלי הדם ה-popliteal. אובדן רקמה התרחש ב-40 גפיים (91%), וכאב במנוחה הופיע ב-4 גפיים (9%). תקופת המעקב הממוצעת היתה בת 7.8 חודשים (טווח של 1-24 חודשים).

הטיפול ב-PIER הצליח ב-66 מקטעי כלי-דם עורקיים אינפרא-אינגואינליים (29 ב-SFA ו-37 בטיביאליים) ב-38 גפיים (1.7 סגמנטים לגפה). 35 (95%) מ-37 החסימות הטיביאליות היו ארוכות מ-10 ס”מ, כמו גם 24 (83%) מ-29 החסימות ה-SFA ו/או ה-popliteal.

סיבוכים גדולים התרחשו ב-4 חולים (10%) וסיבוכים קלים התרחשו ב-4 חולים נוסים (10%). שיעור התמותה כעבור 30 ימים היה 2.5%. 12 חודשים לאחר ביצוע ה-PIER הראתה אנליזת Kaplan-Meier כי שיעור ההצלה של הגפיים עמד על 66%, שיעור ההשרדות עמד על 71%, ושיעור ההשרדות ללא קטיעה עמד על 48%.

מגבלות המחקר כוללות מבנה רטרוסקטיבי, חסר בקבוצת ביקורת שעברה ניתוח, ניסיון שמוגבל למרכז רפואי אחד ומידע אנטומי מוגבל אודות פתיחת החסימה.

החוקרים כותבים כי PIER מהווה טכניקה שימושית דרך-העור להצלת גפה בחולי CCLI הסובלים מאובדן רקמה, מקו-מורבידיות בולט, ממספר מוגבל של עורקים טבעיים מתאימים ל-IABS, מכשלון קודם של IABS, או מסיכון מוגבר בניתוח. הם מסכמים כי למרות שיש צורך ברכישת ניסיון נוסף בכדי לקבוע האם PIER צריכה להפוך לטיפול הקו הראשון בחולי CCLI, הניסיון הראשוני שהתקבל במחקר זה מעודד ותומך בתוצאות מחקרים אחרים.

Radiology. 2004;232:499-507

לידיעה במדסקייפ