תוצאות מחקר אקראי שפורסם לאחרונה מעידות כי אובדן משקל שהושג באמצעות הגבלת הצריכה הקלורית ובאמצעות פעילות גופנית מוגברת משפר את התיפקוד המיני בגברים שמנים הסובלים מחסר זקפה (ED).

החוקרים כותבים כי ED מהווה גורם חשוב בהפחתת איכות החיים בגברים ועלול להשפיע על כ-30 מיליון גברים בארצות-הברית. הם מסבירים כי במחקר מעקב שבוצע נמצא כי 12% מהגברים מתחת לגיל 59 שנים מדווחים על ED, כי 22% מהגברים בגילאי 60-69 שנים מדווחים על ED, וכי 30% מהגברים מעל גיל 69 מדווחים על ED.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 110 גברים שמנים הסובלים מ-ED לקבוצת התערבות שקיבלה ייעוץ מפורט בנוגע לדרך הורדת 10% לפחות ממשקל הגוף באמצעות הפחתת הצריכה הקלורית והגברת רמת הפעילות הגופנית, ולקבוצת ביקורת שקיבלה מידע כללי בנוגע לבחירת מזון בריא ופעילות גופנית.

בתחילת הניסוי, נמצא בכל הגברים BMI בערך של 30kg/m2 לכל הפחות, ודרוג של 21 לכל היותר באינדקס הבינלאומי לתפקוד זקפה (IIEF). אף אחד מהנבדקים לא סבל מסוכרת, יתר לחץ-דם, או היפרליפידמיה. טווח הגילאים היה 35-55 שנים. כעבור שנתיים נצפו ירידות בערך ה-BMI הממוצע מ- 2.5 ± 36.9 ל- 2.1 ± 31.2 בקבוצת ההתערבות, ומ-2.3 ± 36.4 ל-2.5 ± 35.7 בקבוצת הביקורת (P < .001 בין הקבוצות). ריכוזי ה-IL-6 וה-CRP בסרום הדם פחתו גם כן בשיעור גבוה יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (P = .03 ו-P = .02, בהתאמה).

רמת הפעילות הגופנית הממוצעת עלתה מערך של 10 ± 48 לערך של 36 ± 195 דקות לשבוע בקבוצת ההתערבות, ומערך של 9 ± 51 לערך של 28 ± 84 דקות לשבוע בקבוצת הביקורת (P < .001 בין הקבוצות).

דירוג ה-IIEF הממוצע השתפר מערך של 4.0 ± 13.9 לערך של 5.0 ± 17 בקבוצת ההתערבות (P < .001), אך לא השתנה באופן מהותי בקבוצת הביקורת (מערך של 13.5 לערך של 13.6). דירוג ה-IIEF היה 22 או גבוה מכך ב-17 גברים בקבוצת ההתערבות וב-3 גברים בקבוצת הביקורת (P = .001).

בהתבסס על אנליזה רבת-משתנים, נמצאו הירידות בערכי ה-BMI (ערך P = .02), העליות בשיעור הפעילות הגופנית (P = .02), והירידות במדידות ה-CRP (ערך P = .03) קשורות באופן בלתי תלוי בשינויים בדירוג ה-IIEF.

מגבלות המחקר כוללות אי-יכולת להמנע מהכללת השפעת השיפור בבריאות המנטלית בקבוצת ההתערבות, וחסר ביכולת ההכללה של התוצאות באוכלוסיות המטופלות.

החוקרים כותבים כי הנתונים מדגימים כיצד יכולים שינויים בסגנון החיים הכוללים דיאטה מופחתת קלוריות ופעילות גופנית מוגברת, לשפר את התיפקוד המיני בגברים שמנים, וכי בשליש מהגברים הושג תיפקוד מיני לאחר הטיפול. החוקרים מפרטים כי השיפור נמצא קשור להשתפרות בתפקוד האנדותל ובסמנים של דלקת סיסטמית בכלי הדם. הם מסבירים כי ההתערבות התמקדה בהתנהגויות הניתנות לשינוי שיכלות להוות אסטרטגיה בטוחה לשיפור תיפוד הזקפה ולהפחתת הסיכון הקרדיו-ווסקולרי בחולים הסובלים מהשמנת יתר.

במאמר מערכת מצורף מציין הכותב כי יתכן שנבדקי המחקר שונים מאוכלוסית החולים השמנים הטיפוסיים המגיעים למרפאות, שכן הם אינם סובלים ממחלת לב כלילית, סוכרת, או יתר לחץ-דם. הוא מסביר כי מצבים אלה עלולים להפחית את השפעת הפעילות הגופנית והירידה במשקל על ED, וכי יתכן שלנבדקים מוטיבציה גבוהה מלחולים המגיעים לטיפול במרפאה הכללית, משום שהם חיפשו טיפול לירידה במשקל במרפאת מומחים, דבר שעלול להקשות על יישום התוכנית האינטנסיבית שיושמה במחקר זה. הכותב מסכם כי מכיוון שהשמנת-יתר הפכה למשבר רפואי ציבורי, מספק המחקר עדות ליעילות הפעולה שאולי צריכה להיות הטיפול הראשוני בחולים שמנים הסובלים מ-ED, וכי לאסטרטגיה טיפולית זו יתרונות רבים לחולה במידה והיא יעילה אך היא חסרת סיכונים.

JAMA. 2004;291:2978-2984, 3011-3012

לידיעה במדסקייפ