העדויות הקימות כיום לטיפול במחלות קארדיוואסקולריות, מבוססות על הערכת הסיכון למחלה. עפ”י היגיון זה, הטיפול האגרסיבי ביותר, יינתן למי שנמצא בסיכון הגבוה ביותר. ואולם, לא תמיד כך הוא הדבר, באופן עקבי, מדגימים המחקרים, שהרופאים נוטים שלא לטפל באותה מידה באוכלוסיה הקשישה. יתר על כן, חולים הלוקים במחלות רבות, מטופלים פחות בטיפול המבוסס על עדויות, Evidence based Therapy, מאשר חולים במצב בריאותי טוב יותר הלוקים במחלה בחומרה קלה יותר. ממצא זה יכול להקשר לחשש בשל העובדה שהסיכון הבסיסי גבוה יותר, או לחשד מסיבוכי הטיפול. בכל אופן, אין זה ברור, באיזו מידה, אכן מקבלת האוכלוסיה הקשישה את הטיפול המתאים והאם אכן נגרם נזק בשל כך. ובנוסף, האם היחס בין הסיכון בטיפול לתועלת ממנו, קיים גם בשוליים של אוכלוסיית המטופלים, כמו לדוגמא בגיל הקשיש, או שמא שיקולים אלה נכונים רק באוכלוסיות של מרכז הספקטרום.

סטטינים, הניתנים למניעה שניונית, מהווים אבן בוחן טובה לשאלות אלו. זוהי אחת התרופות היעילות ביותר, במניעת סיבוכים קארדיו-וואסקולריים עתידיים, בתחילה, תועלת התרופה היתה רק ברמות כולסטרול גבוהות, וכעת ידוע שהיא מועילה גם בערכים תקינים של כולסטרול. שנית, מחקרים קליניים הראו את יעילות הטיפול בתתי קבוצות רבות ביניהם גם בקשישים. ולבסוף, ההנחיות הקליניות, ממליצות על שימוש בסטטינים, עפ”י הסיכון הוערך, לסיבוך קארדיו-וואסקולרי עתידי.

מטרת מחקר זה, היא אם כן, לבדוק את הקשר בין חומרת הטיפול וגורמי הסיכון הבסיסיים של החולה. במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה, נאספו הנתונים ממאגרי הנתונים של ספקי שירותי הבריאות בקנדה, לגבי יותר ממיליון ו400,000 מבוגרים תושבי אונטאריו (Ontario), במחקר, נכללו כ-400,000 מבוגרים מעל גיל 65, אשר לקו בעברם במחלת לב או בסוכרת.

הגיל החציוני היה 75, מעט יותר ממחצית המשתתפים היו נשים, המעמד הסוציואקונומי של שליש מהם היה נמוך. לא נמצא קשר ברור בין גיל החולה לבין גורמי הסיכון הקארדיו-וואסקולריים שלו. רק חמישית מהמשתתפים, קיבלו טיפול בסטטינים. גברים טופלו יותר בסטטינים מנשים, כמו גם צעירים יותר מזקנים. בנוסף, אלו עם היסטוריה של מחלת לב או ביקור אצל קרדיולוג טופלו בסטטינים יותר מאחרים. ובאופן הפוך, בקרב אלו שלא טופלו בסטטינים, היו יותר חולי סוכרת, אי ספיקת לב ומעמדם הסוציואקונומי היה נמוך יותר.

במחקר נמצא, שגם הגיל וגם הסיכון הבסיסי היו גורמי ניבוי שליליים לטיפול בסטטינים, כלומר ככל שהגיל עלה, וככל שהסיכון הבסיסי למחלה היה גבוה יותר, פחות חולים טופלו בסטטינים.

למרות העדויות הברורות לתועלת הטיפולית בסטטינים, נמצא במחקר זה שרק חלק קטן מאוכלוסית הקשישים עם מחלת לב ידועה באונטריו, קיבלו טיפול בסטטינים. יתר על כן, ככל שהסיכון הבסיסי גבר, כך הסיכוי לקבל סטטינים, פחת. ממצא זה, מתווסף לנתונים הקיימים על שימוש מועט מדי בסטטינים למניעה שניונית. מחקר אחד הראה שרק 30 אחוזים מהחולים המשתחררים מבית החולים לאחר אוטם שריר הלב, משוחררים עם מרשם לסטטינים, ורק 5% מהלוקים ביתר שומני בדם, מגיעים לרמת השומנים הנדרשת. ללא ספק הטיפול הקיים בסטטינים רחוק מלהיות אופטימלי.

גם במחקר זה הודגם הפארדוקס, בו דוקא, אלו הנמצאים בסיכון מוגבר, הם אלו אשר לא מקבלים את הטיפול המתאים. ולפיכך, אין ביכולתנו, להעריך את מלוא פוטנציאל הארכת החיים של הסטטינים, עד אשר אוכלוסיית הרופאים תשנה את דרכה ותטפל, כפי שמומלץ, עפ”י פרופיל הסיכון הקארדיו-וואסקולרי של החולים.

הערת העורך: מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים אשר מדגימים את הספק והחשש שלנו לטפל באגרסיביות באוכלוסיית החולים הקשישים נכון הדבר לגבי פירפור פרוזדורים, אוסטאופורוזיס ובודאי הפרעות בשומני הדם בכל אלו הוכח כי גם טיפול בגיל המבוגר מפחית תחלואה ותמותה ולפיכך יש מקום להיות אגרסיבי ולהיצמד לקוי המנחה. לגבי איזון לחץ דם עדיין השאלה לגבי איזון אגרסיבי בחולים מעל גיל 80 נשארה פתוחה ומחקר הנערך באנגליה אמור לענות על שאלה זו.

למאמר

Lipid-Lowering Therapy With Statins in High-Risk Elderly Patients Dennis T. Ko JAMA april 21, 291:1864-70