מאמר שפורסם לאחרונה עורך סקירה כללית של ניסיונות מוכרים בביצוע ניתוחים לתיקון מקרים של מקור חריג של העורק הפולמונרי הימני (AORPA), כאשר הוא מתפצל מן החלק העולה של קשת האאורטה.  

חמישה חולים שסבלו מ-AORPA עברו ניתוח לתיקון הפגם בין ינואר 1991 ומרץ 2001. בחולה אחד נמצא AORPA מבודד מהאאורטה. השתלה של העורק הפולמונרי החריג לעורק הריאה הראשי בוצעה באמצעות: (1) שימוש ישיר ב-anatomosis בטלאי פרי-לבבי בשני חולים; (2) שימוש ב-flap אאורטי בשני חולים; ו-(3) שימוש ב-flap אאורטי וב-flap פולמונרי באחד החולים. זמן המעקב הממוצע שבוצע אחרי החולים עומד על 27 חודשים.

אחד החולים נפטר כתוצאה מכשל לבבי מתקדם שלא הגיב לטיפול יונוטרופי. החולה הרביעי סבל מיתר לחץ דם ריאתי מוקדם לאחר הניתוח, והוא טופל במתן תוך-ורידי של prostacyclin. אותו חולה הזדקק לאיוורור מכני במשך 11 ימים. הגרדיאנט השארי הממוצע לכל השורדים היה 4 ± 9.5 מ”מ כספית. בדיקת Tc-99 m scintigraphy שבוצעה אחרי הניתוח מצאה זרימה ריאתית בשיעור של  (%)4.5 ± 72. במהלך המעקב נמצאה שרידות בשיעור של 100%. באף אחד מהחולים לא נדרש ביצוע ניתוח חוזר.

הימצאות AORPA מהאאורטה הינה מצב נדיר אך בעל חשיבות, המחייב ביצוע הערכה קפדנית לפני הניתוח ובמהלכו. השיטות העושות שימוש ברקמות עצמיות להגדלת ולהארכת ה-AORPA נראות קשורות לתוצאות משופרות מבחינת הופעה מחודשת של הצרות אחרי הניתוח.

 (J Card Surg 2004;19:103-112)

לתקציר הידיעה