כניסתם של תכשירים חדשים לטיפול בהפרעות זקפה (ED ), בנוסף לויאגרה, אשר פועלים על מנגנון ה-( inhibitors of phosphodiesterase 5 (PDE5 באופן שונה, עם שוני בביטויי התפקוד והנוחיות הביאו את החוקרים במחקר זה לבחון את העדפות המטופלים.
בחינה זו נעשתה באופן הבא: המטופלים,במסגרת מחקר פתוח ולא סמוי, בשני מרכזים, שהיוו קבוצה של כ-150 גברים, הסובלים מ- ED למשך של 3 חודשים לפחות, קיבלה בשלב הראשון טיפול בויאגרה (sildenafil ) במינונים המקובלים של בין 25 מ”ג ל-100 מ”ג .
לאחר תקופת טיפול של לפחות 6 שבועות, שונה הטיפול מויאגרה לסיאליס (tadalafil ) במינון של 20 מ”ג למשך 6 שבועות נוספים. לאחר שלב זה ניתנה לכל מטופל הבחירה לגבי המשך הטיפול המועדף עליו.
למעלה מ-90% העדיפו להמשיך את הטיפול בסיאליס למשך 6 חודשים נוספים, לעומת כ-10% בלבד שהעדיפו לחזור לויאגרה. התוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית עם P < 0.001.
ההעדפה הברורה לסיאליס לא הייתה שונה בין קבוצות גיל, חומרת ה- ED ומינון הויאגרה בשלב הראשון של המחקר. שתי התרופות היו סבילות היטב ותופעות הלואי הנפוצות ביותר בסיאליס כללו כאבי ראש (4.8%), גודש באף (4%), דיספפסיה (2.7%), כאבי גב (2%), שלשול (2%), בחילה (2%). בויאגרה התופעות הנפוצות היו הבזקים (7.1%), גודש באף (6.5%), וכאבי ראש (4.5%) ודלקת אף ולוע (3.2%).
החוקרים מסכמים שבמחקר קצר טווח זה נמצאה העדפה להמשך טיפול בסיאליס ביחס של 9:1 על פני הויאגרה. למרות שהמחקר מדמה במידה רבה את המציאות (מרבית המטופלים ב- ED מטופלים בויאגרה ואז ניתנת להם ההזדמנות להתנסות בסיאליס), מציינים החוקרים כי קיימות מגבלות מבחינת תכנון המחקר, וההבדל במינונים.
תגובה למחקר זה מחברת פייזר תועבר ותפורסם בקרוב
Clin Ther. 2003 Nov;25(11):2724-37.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!