טיפול תרומבוליטי הוא הטיפול הנפוץ ביותר לרה-פרפוזיה(Re Perfusion), באוטם שריר הלב עם עליות ST. הטיפול ע”י צינתור הכולל הרחבת הסתימה עם בלון או שימוש בתומכן, STENT, כנראה יעיל יותר מאשר טיפול תרומבוליטי. אולם צינתור אפשרי רק במרכזים רפואיים בהם קיים שירות צינתורים במשך 24 שעות ביממה וקיימת היכולת לעבור לניתוח מעקפים אם קיים צורך בכך. עפ”י המלצות ה- American College of Cardiology וה-American Heart Association שפורסמו ב1999, הוגדר הטיפול המכני לרה-פרפוזיה, כלומר טיפול ע”י צינתור או ניתוח, בחולים הלוקים באוטם חד עם עליות ST והוריות נגד לטיפול תרומבוליטי, כהמלצה מסוג שתיים A (2A). המלצה מסוג זה אומרת שקיימות עדויות סותרות לגבי יעילות הטיפול אך רוב הממצאים תומכים בכך שהטיפול יעיל.

לא ברור עדיין האם טיפול מכני מיידי לרה-פרפוזיה כאשר קיימת הוריית נגד לטיפול תרובוליטי מקטין את התחלואה והתמותה הנלווים לאוטם. שיעור התמותה, כפי שדווח בעבר, בקרב הלוקים באוטם עם עליות ST אשר עוברים אנגיופלסטיה (Angioplasty) בגלל הוריות נגד לטיפול תרומבוליטי הוא תשעה אחוזים. אולם, כותבים המחברים, לא ידוע על מחקרים המשווים אנגיופלסטיה ראשונית לעומת טיפול שמרני בחולים עם אוטם עם עליות ST והוריות נגד לטיפול תרומבוליטי. מחקרים קודמים לא התמקדו דווקא באוטם עם עליות ST או בטיפול תוך 12 שעות מהופעת האוטם וכללו גם חולים אשר עברו טיפול תרומבוליטי גם אם לא התאימו בדיוק להוריות הטיפול בלא התייחסות לקיום או אי קיום הוריות נגד לטיפול.

מטרת מחקר זה היא לבדוק האם רה-פרפוזיה מכנית מיידית מורידה את התמותה בלוקים באוטם שריר הלב עם עליות ST באק”ג והוריות נגד לטיפול תרומבוליטי.

המחקר השתמש בבסיס הנתונים הקיים לגבי קרוב לשני מיליון חולים אשר לקו באוטם חד בשריר הלב ואשר אושפזו באחד מכאלפיים בתי חולים ברחבי ארה”ב.

מתוכם כ-20,000 חולים הגיעו לביה”ח בטרם חלפו 12 שעות מהופעת הסימפטומים הראשונים ובתרשים האק”ג שלהם נמצאו עליות ST או LBBB חדש וגם הייתה קיימת הוריית נגד לטיפול תרומבוליטי. הוריות נגד אלו כללו: דימום פנימי פעיל, נטיה ידועה לדימומים, ארוע מוחי בעברם, ל”ד גבוה ובלתי ניתן לאיזון, ניתוח או פציעה בזמן האחרון גידול, אנוריזמה (Aneurysm) או מלפורמציה (Malformation) עורקית-ורידית תוך מוחיים והחייאת לב-ריאה טראומטית.

כרבע מ-20,000 החולים הללו עברו טיפול מכני מיידי, כלומר טיפול בצינתור או ניתוח מעקפים תוך 12 שעות מהופעת הסימנים, הבחירה לטיפול מכני מיידי לא היתה אקראית. כדי למנוע את הטיית הבחירה (Selection Bias) הותאם לכל חולה שעבר טיפול מיידי חולה זהה מבחינת המדדים השונים מהקבוצה שלא עברה טיפול מיידי.

אחד מכול 4 חולים מקרב 20,000 נשואי המחקר, נפטר בעת אישפוזו. שיעור זה היה נמוך בהרבה בקרב מקבלי הטיפול המיידי ועמד על 10 אחוזים בלבד בהשוואה ל30% בקרב אלו שלא קיבלו טיפול מכני מיידי. גם כאשר בדקו את ההבדל בשיעור בין קבוצת הטיפול המיידי לבין קבוצת החולים המותאמת להם עדיין  נמצא הבדל משמעותי בשיעור התמותה שעמד כעת על 20% בקבוצה המותאמת. העובדה שרק רבע מ20,000 החולים עבר טיפול מכני מיידי וששיעור התמותה נמוך יותר בקרב מקבלי טיפול זה מרמזת שניתן לשפר עוד רבות את איכות הטיפול.

מכיוון שלא כל בתי החולים ערוכים לטיפול מכני מיידי, הוצע שחולים אלו בהם קיימת הוריית נגד

לטיפול תרומבוליטי יפונו ישירות למרכז בעל יכולת כזאת או יפונו מבית החולים אליו הגיעו למרכז

בעל יכולת לטיפול מכני ברגע שיתברר שטיפול זה נחוץ להם אולם ניסיון העבר, בארה”ב,

מראה שהטיפול בחולים המועברים ממרכז רפואי אחד לשני מתעכב ובכך מתבטלת התועלת של טיפול מיידי. באירופה לעומת זאת, נמצא שפינוי הלוקים באוטם עם עליות ST לבי”ח המסוגל לבצע טיפול מכני מיידי הוריד את שיעור התמותה, האוטם החוזר או השבץ המוחי. ובעקבות ממצאים אלו יצאה קריאה להקים מרכזים המתמחים בטיפול באוטם בדומה למרכזי טראומה המקובלים ברחבי העולם.