חוקרים גרמנים מדווחים כי טיפול בעלוקות עשוי להפחית את הכאב והקשיחות בחולים הסובלים משחיקת סחוס (osteoarthritis) במפרק הברך.

השימוש הרפואי המודרני בימינו בעלוקות מוגבל לטיפול ב-severe venous congestion המופיע בעקבות ניתוח. החוקרים טוענים כי רוק העלוקות מכיל חומרים אנטי-דלקתיים ו-hyaluronidase, שעשויים להקל על הסימפטומים של שחיקת הסחוס.   

במחקר רנדומלי השוו החוקרים טיפול יחיד עם 4-6 עלוקות בברך הפגועה למתן יומי טופיקלי של diclofenac למשך 28 ימים. העלוקות הושמו על נקודות כואבות של הברך הפגועה ב-24 חולים והושארו במקום למשך 70 דקות בערך, עד שהתנתקו בעצמן. טיפול הביקורת שנקבע היה מריחה של ג’ל diclofenac-natrium במינון של 10mg/1 g פעמיים ביום.

כעבור 7 ימים תוצאות בדיקת הכאב בסקאלה ויזואלית אנלוגית, Western Ontario and McMaster Universities Osteoarthritis Index, WOMAC, ירדו מממוצע של 53 לממוצע של 19 בקבוצה שטופלה בעלוקות. ירידה פחותה משמעותית, מ-52 ל- 42 נצפתה בקבוצה שטופלה ב-diclofenac.

למרות ששיעור הכאב לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות לאחר מכן, יתרונות משמעותיים בתיפקוד, בקשיחות, ובכלל הסימפטומים של השחיקה נשמרו למשך 91 ימים בהמשך המעקב, מציין הדיווח. הבדלים אלה נותרו משמעותיים גם לאחר התאמתם לתוצאות המצופות, לשימוש בתרופות לסיוע ולתוצאות ה-baseline ב-WOMAC.

הטיפול היה בטוח ונסבל היטב, מדווחים הכותבים, למרות שהם מציינים כי טיפול בעלוקות יוצר סיכון לזיהום ב- Aeromonas hydrophila.

במאמר מערכת המתייחס למחקר מצויין כי החיפוש אחר נתונים נוספים לא מצא סקירות לגבי מחקרים אחרים לטיפול בחולי osteoarthritis בשימוש בעלוקות.

יתרה מכך, כותב הרופא, הוא מפקפק בכך שההשפעה שנצפתה היא גדולה במשהו מן ההשפעה שהיתה נצפית עם כל גורם אחר שהוא rubifacient.

“ההיבט המרגש יותר של מחקר זה הוא הפוטנציאל לגילוי חומר אנלגסטי חדש שיוכל להנתן בבטיחות ללא הצורך בנשיכת העלוקה”, הוא מסכם.

Ann Intern Med 2003;139:724-730,781-783

לידיעה במדסקייפ