האקדמיה האמריקאית לאופתלמולוגיה מכינה מעת לעת בדיקות להערכת פרוצדורות, תרופות ובדיקות חדשות או שגורות. המטרה הינה לבצע סקירה סיסטמטית של המחקר הקיים בנושא כדי להעריך את היעילות הקלינית, ההשפעה והבטיחות של הטכנולוגיות השונות. לאחר לימוד כל החומר שנאסף, כולל יעוץ משפטי, הוא מועברות ההערכות ל- Academy’s Board of Trustees אשר מחליט אם לפרסם את התוצאות כמסקנות רשמיות של האקדמיה.

פקטורים שונים משפיעים על ההצלחה והסיבוכים של אנוקלאציה. אלה כוללים את בחירת החולים, הטכניקה הניתוחית, סוג השתל והתאמת הפרוטזה. המטרה של הערכה זו היתה להשוות את התנועתיות ושכיחות הסיבוכים הקשורים לשימוש בשתלים שהינם או אינם נקבוביים porous בעת ניתוח אנוקלאציה.

אנוקלאציה מתבצעת לצורך טיפול במצבים שונים הכוללים גידולים תוך-עיניים וטראומה חמורה לעין או עיניים שהם עיוורות, מכאיבות או מכערות. המטרות של אנוקלאציה הן להסיר את העין החולה וליצור בארובה חלל socket פונקציונלי שיאפשר התאמה ואחזקה של פרוטזה של עין. בזמן אנוקלאציה לרוב מכניסים שתל. מטרת השתל הזה למלא באופן חלקי את החלל שנוצר בארובה עם הסרת העין. מקובל לחשוב שחיבור של השרירים החוץ-עיניים לשתל או לחומר העוטף אותו ישפר את התנועתיות של השתל ויפחית את האפשרות של נדידה migration שלו. מידת התנועתיות של הפרוטזה תלויה ביעילות העברת התנועה מהשתל לפרוטזה. כאשר הושתל שתל כדורי לא נקבובי, התנועתיות מועברת באמצעות החיכוך שבין שטח הפנים הקדמי של השתל ושטח הפנים האחורי של הפרוטזה ועל ידי התנועה של הפורניקסים. שתלים מיוחדים כמו Allen, Iowa, Universal הינם בעלי שטח פנים קדמי המעוצב כך שיותאמו לפרוטזה ויניעו אותה טוב יותר. שתלים אלה מכונים Quasi-integrated implants. שתלים שהינם מחוברים ישירות לפרוטזה כדי לשפר את תנועתה, לא היו מוצלחים בגלל סיבוכים של דלקות כרוניות או זיהומים שנבעו מהחלק החשוף של השתל הלא-נקבובי. התקופה החדשה של שתלים אינטגרטיביים החלה ב- 1989 כאשר ה- FDA אישר לשימוש שתל העשוי מהידרוקסי-אפטיט. המבנה הנקבובי של שתל זה מאפשר צמיחה פיברו-וסקולרית לתוך השתל כך שלאחר פרק זמן מסוים ניתן להכניס לתוכו פין מחבר עבור הפרוטזה. עם שתלים כאלה צפויים פחות סיבוכים של דלקות וזיהומים מאשר בשתלים הקודמים עם חלקים חשופים. הפין המחבר – peg מוחדר בפרוצדורה משנית לתוך השתל והפרוטזה מותאמת אליו בצורת עלי ומכתש. שתלים נקבוביים מפוליאליתן נמצאים בשימוש מ-1989. גם לתוך השתלים מפוליאתילן יש צמיחה של כלי דם וניתן להחדיר לתוכם אביזר מחבר מטיטניום אשר מצמיד אליו את הפרוטזה בדומה ל – peg בשתלים מהידרוקסיאפטיט. היתרונות הפוטנציאליים של שתלים נקבוביים הינם תנועתיות משופרת של הפרוטזה ופחות סיבוכים של חשיפה ויציאה של השתל. כיום מיצרים שתלים נקבוביים מחומרים שונים הכוללים הידרוקסיאפטיט טבעי וסינטטי, אלומיניום אוקסיד ופוליאתילן. שתלים של הידרוסיאפטיט הינם כדוריים ומיוצרים במספר גדלים. שתלים מאלומיניום אוקסיד ומפוליאתילן נקבובי מיותרים בצורות כדוריות ואחרות ובמספר גדלים. המנתח יכול לשנות את צורת השתלים הנקבוביים לפני הניתוח או במהלך הניתוח אם כי פעולה כזו עשויה להיות קשה לביצוע.

המטרה של העבודה הייתה להשוות את התנועתיות של הפרוטזות והשתלים ואת שעור ההיארעות של סיבוכים בין שתלים לאנוקלאציה שהינם נקבוביים או לא נקבוביים. (3)

לצורך עבודה זו בוצעה בינואר 2002 סקירת ספרות שכללה את התקופה מ- 1985 עד 2001 ובמאי 2002 בוצעה סקירת ספרות נוספת לתקופה שמאוקטובר 2001 ועד 2002. הסקירה בוצעה ב- MEDLINE והוגבלה רק לפרסומים באנגלית שכללו אבסטרקט.

נמצא שמחקרים מצאו שאין הבדל בין התנועתיות של השתל והפרוטזה בין שתלים נקבוביים מהידרוקסיאפטיט ללא peg לבין שתלים כדוריים מפלסטיק. לא בוצע אף מחקר מבוקר controlled study אשר בדק אם pegging של שתלים נקבוביים משפר את תנועתיות הפרוטזה. מספר סדרות מקרים מצביעות על כך שלחולים עם שתלי הידרוקסיאפטיט עם pegging יש מידה מסוימת של שיפור בתנועתיות הפרוטזה. מחקרים אחרים הראו ששתלי הידרוקסיאפטיט העטופים בסקלרה היו עם אחוזי חשיפה גבוהים יותר מאשר שתלים אקריליים לא עטופים. סדרות מקרים רבות תיעדו טווח רחב של אחוזי חשיפה בחולים עם שתלים שונים. קשה להשוות שעורי סיבוכים בין סוגי השתלים השונים בגלל השונות הרבה באוכלוסיית החולים, הטכניקות הניתוחיות ומשך המעקב שלרוב הינו קצר.

המסקנות, המבוססות רק על מחקר קליני אחד עם רנדומיזציה, היו ששתל כדורי פלסטי ושתל נקבובי ללא pegging אפשרו תנועתיות דומה של השתל והפרוטזה כאשר הושתלו בטכניקה ניתוחית דומה. נראה שחיבור הפרוטזה לשתל נקבובי שיפר את התנועתיות, אך יש רק מעט נתונים בספרות בנוגע למידת שיפור התנועתיות. הנתונים על שכיחות החשיפה של שתל נקבובי שונים מאד אך נראה שטכניקות ניתוחיות מסוימות עם עטיפה של השתל בחמרים מסויימים עשויים להפחית את שיעור החשיפה.

יש צורך במחקר נוסף כדי לתעד את הסיבוכים ארוכי הטווח של שתלים נקבוביים והטכניקות הניתוחיות השונות. מחקר זה צריך להתייחס גם לחומר בו עוטפים את השתל ולמודיפיקציות שונות של הטכניקה הניתוחית ושל השתלים בהם משתמשים.