דר’ איתן בכר ,הועבר באדיבות מרכזי כנס הפרעות אכילה שהתקיים ב- 12.3 בתל אביב.

א. האם אנורקסיה נרבוזה פוגעת בקוגניציה?

ישראלי מ.1,2, רם א.1, ברנדס ר.3, שורץ ב.1, גומן ר.1, אלתר צ.1, בארי א.2

המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע”ש שיבא, תל השומר1, המחלקה למטבוליזם ותזונת האדם, פקולטה לרפואה, אוניברסיטה העברית,י-ם2, המחלקה לפרמקולוגיה, מכון ביולוגי, נס ציונה3

ידוע כי לתזונה השפעה ניכרת על יכולתו הקוגניטיבית של הפרט. עדויות ממחקרים מרמזות על ליקויים בתפקוד הקוגניטיבי בחולי אנוקרסיה נרבוזה. בחלק מהמקרים ליקויים אלו נראים לעין ובחלק מדווחים באופן סובייקטיבי ע”י החולה. במחקרנו בדקנו את התפקוד הקוגניטיבי של 23 חולות שאובחנו כסובלות מאנורקסיה נרבוזה בעת קבלתן לאשפוז מלא, במרכז להפרעות אכילה ומשקל של המרכז הרפואי ע”ש שיבא. כל משתתפת עברה הערכה קוגניטיבית באמצעות תוכנת מחשב שכללה בטריה של מבחנים המורכבת מ-5 מבחנים הבאים:

1. Mark Numbers-attention to details and Quantitative reasoning.

2. Digit-symbol Substitution Test-Perceptual speed and Associative learning.

3. Successive Pattern Comparison-Spatial-perceptual Memory.

4. Warrington Recognition Test-Verbal Memory.

5. Four-Choice Serial Reaction Time-Psychomotor Ability.

מבחנים אלו פותחו ותוקפו לאוכלוסיות בריאות שלא סבלו מהפרעות אכילה במחלקה לפרמקולוגיה במכון הביולוגי בנס-ציונה . מניתוח תוצאות המבחנים והשוואה לנתוני יחס נמצא כי יכולתן הקוגניטיבית של קבוצת הניסוי, נמוכה ברב המבחנים הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. בדיון יוצגו המבחנים שנערכו ויערך דיון נרחב לגבי התוצאות שהתקבלו ומשמעותן.

ב. שלושה טיפוסים של אנורקסיה נרבוזה, זיהוים וביטוים באמצעות הטיפול באמנות

רחביה הנאור ד. , שטיין ד.

המחלקה הפסיכוסומאטית לילדים ונוער. בי”ח שיבא., תל- השומר, רמת גן, מסונף לפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

מטרה: להציג את האפיון המרכזי של מחלת האנורקסיה נרבוזה כפי שהיא משתקפת בטיפול באמנות. שיטות: המחקר הנו מחקר איכותי שמתייחס ל- 10 בנות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה בגילאי 15-17.5 שטופלו בטיפול באמנות לאורך תקופת אשפוזן, כ-6 חדשים בממוצע. במחקר קודם בנושא שהוצג בכנס הישראלי להפרעות אכילה 2002 זוהו ששה קונפליקטים מרכזיים האופיינים לאנורקסיה נרבוזה. המחקר הנוכחי מתבסס על תיאורית ה- Grounded Theory וכולל שני שלבי ניתוח הבאים בעקיבות ארבעה שלבים קודמים שכללו בדיקת מהימנות inter-rater reliability ותיקוף תיאורטי. השלב הראשון כולל עריכה של שכיחות ששת הקונפליקטים שזוהו במחקר הקודם . השלב השני כולל ניתוח hierarchical cluster analysis שנעשה על בסיס שכיחויות הקונפליקטים שקיימים אצל המטופלות. תוצאות: נמצאו שלושה טיפוסים של חולות באנורקסיה נרבוזה: טיפוס I – אנורקסיה נרבוזה מסוג משבר זהות נשית, טיפוס II אנורקסיה נרבוזה מסוג אישיות נוקשה ומתנגדת., טיפוס III אנורקסיה נרבוזה מסוג הפרעה בספרציה אינדבידואציה. כל טיפוס מאופיין ע”י תבנית של תדירות הופעת קונפליקטים שונים מתוך ששת הקונפליקטים שנמצאו במחקר הקודם.מסקנות: מתוך ממצאי הקונפליקטים והתארגנותם לשלושה טיפוסים עולה כי הטיפול באמנות הנו כלי המאפשר ביטוי של תהליכים אינטרא-פסיכיים ואינטר- פרסונלים אותם ניתן לזהות ולהשתמש בהם לצורך דיאגנוסטי וטיפולי, ולפתח הגדרות ואף גישה או שיטה תיאורטית לטיפול באנורקסיה נרבוזה.

ג. הקשר בין ניטור עצמי ודאגה להשתלבות לאכילה לא מסודרת

בכנר ר. 1, אבשטיין ר.פ.1,2, זוהר ע.ח.3

מחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים1, מעבדה, בית חולים הרצוג, ירושלים2, פסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי רופין3

הצגה עצמית (self-presentation) הינה אפיון אישיותי אשר הוצע ע”י הפסיכולוגיה החברתית ונחקר עד כה רק בתחומי הפסיכולוגיה החברתית והשיווק. אנו שיערנו שהצגה עצמית תנבא יחס למראה חיצוני ולכן גם בעיות בתחום האכילה.

ישנם כמה טיפוסים המשתמשים בהצגה העצמית כאמצעי לקבלה חברתית:

· “מציגים הישגיים” (acquisitive self-presenters), השולפים את ההתנהגויות המתאימות למצב החברתי המשתנה.

· “מציגים הגנתיים” (protective self-presenters), אשר מסווים את עצמם ובכך נמנעים מאיומים חברתיים.

· “מציגים כפולים” (dual presenters) המאמצים את שני הסגנונות בו-זמנית.

· “לא-מציגים” (non-presenters), אשר אינם משתמשים באף אחת מהגישות.

ההצגה העצמית מתקשרת תיאורטית לגישת הפסיכולוגיה העצמית כלפי הפרעות אכילה. היא מנבאת את המידה שבה אנשים יושפעו על ידי התקשורת ומסרים בין-אישיים, ולכן שיערנו שהיא תנבא גם את מידת ההפנמה של “אידיאל הרזון”.

445 נבדקים (150 גברים ו-295 נשים) בגילאים שבין 14 ל-30 מילאו את השאלונים הבאים:

The Revised Self-Monitoring Scale (RSMS)

The Concern for Appropriateness Scale (CAS)

The Sociocultural Attitudes Towards Appearance Questionnaire (SATAQ)

The Eating Attitudes Test (EAT)

ה-CAS וה-RSMS ביחד הסבירו כ-18% של ה-SATAQ, שהסביר כ-18% של ה-EAT עבור גברים ו-25% עבור נשים. עבור נשים, ה-CAS וה-RSMS הסבירו כ-9% של ה-EAT, אך כאשר הוספנו את ה-SATAQ למודל, רק ה-RSMS נשאר מובהק. ב-MANOVA מצאנו אפקטים עיקריים עבור מין (F=39.10, p=.00) והצגה עצמית (F=.2.97, p=.03) אבל לא עבור אינטראקציה.

בקרב נשים, נראה כי הצגה עצמית הישגית מהווה גורם סיכון להפרעה באכילה, וכי הצגה עצמית הגנתית היא גורם סיכון שמתווך כולו על ידי יחס סוציו-תרבותי למראה חיצוני. לא-מציגים נהנים כנראה מחסינות מסוימת מפני בעיות אכילה, ואילו מציגים כפולים הם בסיכון הגבוה ביותר. למסקנות הללו ישנן השלכות חשובות בתחום המניעה והטיפול.

לסיכום הכנס השלישי לטיפול, חקר ומניעת הפרעות אכילה