מהספרות שנסקרה על ידי (Knobf 1993) נמצא שסרטן השד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים אמריקאיות והסיבה המובילה למוות בגילאים 54-35.
ב 1995 , נעשה אומדן עתידי בארה"ב לשיעורי תחלואה ותמותה מסרטן שד נימצא כי 182.000 נשים יאובחנו כסובלות מסרטן שד ו- 46.000 נשים ימותו ממאירות זו.
מאז 1980 ישנה עליה משמעותית בשכיחות סרטן שד בנשים צעירות ומבוגרות. השימוש המוגבר בממוגרפיה כבדיקת סינון מהווה הסבר חלקי לכך.

אפידמיולוגיה ואתיולוגיה
שכיחות סרטן שד הנה מגוונת ומשתנה ביחס למיקום הגאוגראפי בעולם. השכיחות הגבוה ביותר נמצאת בצפון אמריקה, ואירופה הצפונית. שכיחות בינונית נמצאת בדרום אירופה ואמריקה הלטינית. שכיחות נמוכה נמצאת באסיה ואפריקה. בנוסף שיעור השכיחות ידוע כנתון לשינוי במעבר מאזור שבו השכיחות נמוכה לאזור בו השכיחות גבוהה. ( Knobf, 1993)

גורמי סיכון
מין – 99% ממקרי סרטן השד מתרחשים בנשים.
היסטוריה רפואית סרטן שד קודם מעלה את הסיכוי לסרטן בשד הנגדי פי חמש.
גיל – השכיחות עולה עם הגיל. ישנו פיק בעשור החמישי לחיים.
היסטוריה משפחתית – כאשר קיימת היסטוריה של קרובות משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסרטן שד הסיכון גבוה פי 2-3 מהאוכלוסייה הכללית. במיוחד כשקרובות המשפחה הן צעירות וסובלות מסרטן שד דו צדדי (אבגר, 1996).
תקופת פוריות ארוכה- גיל תחילת וסת מוקדם (לפני גיל 12) וגיל מאוחר של הפסקת וסת חושפים את האישה לרמות אסטרוגן תקופה ארוכה, ומגדילות את סיכוייה לחלות בסרטן השד
(אבגר, 1996).
ילודה הריון מלא בגיל צעיר הנו בעל אפקט מגן, אישה שלא ילדה או שילדה את בכורה מעל לגיל שלושים הנה בעלת סיכון עולה לסרטן שד.
הקרנות חשיפה לקרינה עקב: מלחמה גרעינית, תאונה או טיפולים מרובים בקרינה (למשל שחפת) מעלים את הסיכוי לסרטן שד. הדבר תלוי במינון ובגיל בעת החשיפה. גיל צעיר מעלה את רמת הסיכון.
קרצינומה של השד IN SITU – עד 50% מהנשים המאובחנות בביופסיה נמצאו סובלות מ- DUCTAL CARSINOMA IN SITU ללא טיפול הנן בסיכון גבוה לפתח סרטן שד פולשני במהלך 15 שנים.
ריבוי קשריות בשד אישה עם קשריות מרובות לא סרטנות הנה בעלת סיכון פי 1.9 לעומת נשים ללא קשריות.
שימוש בגלולות למניעת הריון אין עליה כללית בסיכון לסרטן שד בנשים שאי פעם השתמשו בגלולות, ישנה עליה קלה בסיכון בתת קבוצות של נשים צעירות ( פחות מארבעים וחמש ) עם היסטוריה של שימוש ממושך בגלולות.
נטילת הורמונים מסוג אסטרוגן ממצאי מחקרים אינם תומכים בסיכון כללי לסרטן שד בנשים שאי פעם השתמשו באסטרוגן בגיל המנופאוזה. חלק מהמחקרים מצביעים על סיכון בינוני כאשר השימוש הוא ארוך ( 10-15 שנה יותר ).
תזונה נימצא קשר חלש בין צריכת השומן בדיאטה לדרגת הסיכון לחלות בסרטן שד.
אצל אבגר (1996) מצוין שקיים קשר בין תזונה עשירה בסיבים ובוויטמינים C ו-A לבין סיכון יתר לחלות בסרטן שד.
צריכת אלכוהול יש קשר חלש בין צריכת אלכוהול לסיכון ללקות בסרטן השד.
גזע לבן, סטטוס סוציואקונומי גבוה, השתייכות לדת היהודית, מקום מגורים עירוני הנם גורמים המעלים את הסיכון לסרטן שד. גורמי סיכון אילו אינם גורמים עצמאים אלא תלויים במידה רבה בגורמי סיכון נוספים כמו היסטורית רוויה, אורח חיים והשפעה סביבתית (Knobf , 1993).
גנטיקה -חוקרים שונים זיהו שינויים ב- CELLULAR PROTO ONCOGENES שנחשבו כקשורים להתחלת או התקדמות סרטן שד. הגנים כוללים: ERBB2 , HRAS, MYC, WNT.
מניעה- מטרת בדיקות הסינון בסרטן שד היא לגלות סרטנים בשלב מוקדם ככל האפשר, מישום שגודל הגידול בשלב האבחנה נימצא בקורולציה עם הישרדות. נשים בעלות גידולים קטנים וללא פיזור לבלוטות לימפה אקסילריות הנן בעלות פרוגנוזה טובה מאוד לטווח ארוך, בהשוואה לאילו בעלות גידול נרחב ובלוטות לימפה חיוביות.
בדיקת שד עצמית, בדיקת שד קלינית וממוגרפיה הנן שלוש שיטות המוצעות כבדיקות סינון על ידי: AMERICAN CANCER SOCIETY.
סוגים של גידולי שד
גידולי השד מתחלקים לגידולים ממאירים ושפירים. הגידולים השפירים הנם שינויים היסטולוגיים ברקמת השד, לעומתם הגידולים הממאירים מתחלקים לגידולם פולשניים וגידולים שאינם פולשניים. (אבגר,1996).
סרטן השד מתפתח באופן ראשוני מתאים אפיטליאלים כשהמקור הוא שפיר.
קרצינומות מסוג LOBULAR או DUCTAL יכולות להיות פלשניות או לא. סרטן שד מסוג INFILTRATIG הנו פולשני, סרטן שד מסוג IN SITU אינו פולשני.
70%-80% מכל מקרי סרטן השד הם מסוג Invasive Ductal Carcinoma.
2%-3% מכל הגידולים הפולשניים הם מסוג Lobular Carcinoma ומתנהגים בצורה דומה לאילו ממקור Ductal. באופן היסטורי קרצינומה מסוג לא פולשני נמצאת בפחות מ 5% ממקרי סרטן השד המאובחנים ( Knobf,1993 ).

דירוג הגידולים הממאירים בשד
דירוג של סרטן השד נקרא Stage. זהו מדד לביולוגיה של הגידול ומהווה בסיס לקביעת פרוגנוזה וקביעת טיפול.
שיטת ה M.N.T מעריכה בצורה קלינית את היקף המחלה בהתייחס T- Tumor גודל הגידול.
N -Nodes מספר בלוטות לימפה נגועות.
M Metastasis המצאות גרורות.
עבודת הדירוג כוללת בדיקה פיזיקאלית, אומדן היסטוריה, פרופיל המטולוגי וכימי, צילום חזה, ממוגרפיה ומיפוי עצמות. דירוג קליני מנחה את המטופל והרופא בהערכת אפשרויות טיפול, מספק נתונים להשוואה בין סוגי טיפולים שונים ותוצאותיהם בשלבים שונים של סרטן שד
(Knobf, 1993 ).
גורמים הקשורים לפרוגנוזה -גודל הגידול, דירוג היסטולוגי, סטטוס של רצפטור סטרואידי, האקטיביות של ההתרבות. גידולים נרחבים שהנם בלתי מתמיינים (Undifferentiated) מנבאים הישרדות נמוכה.
הסטטוס של בלוטות לימפה אקסילריות הנו המנבא החשוב ביותר להישנות מחלה והישרדות.
כאשר הבלוטות שליליות לחולים יש סיכוי בין 70%-75% להישרדות של 10 שנים ללא מחלה.
הפרוגנוזה של חולים עם בלוטות חיוביות מחריפה בהתאם למספר בלוטות הלימפה המעורבות
(Knobf, 1993 ).
סימנים קלינים -הסימן הנפוץ ביותר שמביא לגילוי המחלה הוא גוש או עיבוי של השד. יותר מ 90% מהגושים מתגלים על ידי האישה עצמה. רק 20%-25% הנם בעלי אופי ממאיר. הפרשה מהפטמה, נסיגה של הפטמה, עור מקושקש מסביב לפטמה ושינויים בעור: גומות, "peau dorange " , או דלקת נצפים בשכיחות נמוכה יותר והם סימנים הקשורים בשלב יותר מתקדם של סרטן שד
(Knobf, 1993) .
טיפול – הטיפול בסרטן שד הנו טיפול משולב ורב תחומי הכולל כירורגיה, רדיותרפיה וכמטרפיה.
סוג הטיפול נקבע לפי דירוג הגידול Stage
Stage 1-2 – אסטרטגיה ניתוחית : 1.Modified radical Mastectomy הניתוח כולל הסרה של השד ובלוטות לימפה, שימור שריר ה Pectoralis Major.
2. Lumpectomy ניתוח לשימור השד עם טיפול קרינתי המערב הסרת הגידול יחד עם רקמה בריאה סמוכה, דיסקציה של בלוטות לימפה אקסילריות והקרנות למשך שישה שבועות.
טיפול אנדוקריני מתן אנטי אסטרוגן Tamoxifen משפר הישרדות ללא חזרת מחלה באופן משמעותי בנשים עם בלוטות חיוביות לאחר המנופאוזה. בנוסף ישנו שיפור בשיעור ההישרדות באופן כללי הקשור במתן Tamoxifen.
כמטרפיה ראשונית וסרטן שד מקומי מתקדם סרטן שד מקומי מתקדם מתייחס ל -Stage 3
האסטרטגיה המקובלת לטיפול היא כמטרפיה ראשונית כשלאחריה ניתוח ,הקרנות, טיפול מסייע. מטרה נוספת לכמוטרפיה ראשונית הנה הורדת שלב המחלה Downstaging המאפשר לשמר את השד ומניעת כריתתו בניתוח (Knobf, 1993).
מחלה גרורתית
אצל (Knobf, 1993) מצוין כ- 50% מהנשים עם סרטן שד יפתחו מחלה גרורתית. הסיכון הגבוה ביותר לחזרת מחלה בסרטו שד מתרחש בטווח של שנתיים עד שלוש לאחר האבחנה, אף על פי כן הישנות המחלה יכולה להופיע באחוזים גבוהים גם בשנה החמישית לאחר האבחנה ואף 20-25 שנה מאוחר יותר. העצם היא האזור השכיח ביותר לחזרת המחלה, ובסדר יורד הריאות, הפלאורה, רקמה רכה וכבד. הטיפול העיקרי במחלה גרורתית היא טרפיה הורמונאלית וציטוטוקסית.

ביבליוגרפיה
אבגר, א. (1996). סרטן השד בישראל, ג'וינט מכון ברוקדיל , 14-1.

Knobf, M.T. (1993) Breast Cancers. Cancer Nursing Principles and Practice. Third
Edition. Jones and Bartlett Publishers.