וכי עיקוב זה נגרם על ידי נוגדן מסוג IgG . מטרת המאמר מה Annls הייתה לבחון האם מנגנון זה קיים גם במקרי TTP לאחר נטילת טיקלופידין.
לשם כך נחקרו 7 חולים אשר פיתחו TTP , לאחר 7-2 שבועות של התחלת נטילת טיקלופידין, כביקורת שימשו 7 חולים אשר נטלו את התרופה ללא התפתחות של TTP , וכן 10 חולים מאושפזים אשר נבחרו באופן אקראי.
נמצא כי קשירת vWF לטסיה בודדת הייתה גבוה בשלושה חולים אשר נבדקו במהלך השלב הטרומבוציטופני. פלסמת כל החולים הייתה חסרה מולטימרים גדולים של vWF וכן היה חסר חמור במטאלופרוטאינזות של vWF , בנוסף מולקולות IgG אשר בודדו מפלסמה של 5 חולים גרמו לעיקוב בפעולת מטאלופרוטאינזות בפלסמה של נבדקי הביקורת. ממצא זה מרמז לדעת החוקרים כי בחולים מסוימים טיקלופידין או מטבוליט שלו עלולים לגרום ליצירת נוגדנים עצמיים כנגד מטאלופרוטאינזות של vWF. הפרעות אלו חלפו לאחר הפסקת התרופה וטיפול בשיחלוף פלסמה בכל החולים.
על סמך תוצאות אלו מניחים מחברי המאמר Tsai HM et al כי בחולים אשר פיתחו TTP תלוית טיקלופידין מתקיימים אותם תהליכים פתולוגיים כדוגמת TTP אידיאופטי חריף וכי יצירת נוגדנים עצמיים מסוג IgG כנגד מטאלופרוטאינזות של vWF מוביל לכישלון בעיבוד מולטימרים גדולים וגדולים מאוד של vWF הגורמים בסופו של התהליך לקשירת vWF לטסיות, טרומבוזיס מערכתי ו – TTP במקביל.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!