הפסקת טיפול באספירין לאחר שלושה חודשים והמשך טיפול ב-Ticagrelor (ברילינטה) בלבד הובילה להפחתת שיעור הדימומים, ללא עליה בשיעור אירועים איסכמיים, בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית בסיכון גבוה לסיבוכים אלו, כך עולה מתוצאות מחקר TWILIGHT, אשר פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
החוקרים השלימו מחקר כפל-סמיות להערכת ההשפעה של Ticagrelor בלבד, בהשוואה למשלב Ticagrelor עם אספירין, בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית, אשר היו בסיכון גבוה לדימומים או אירועים איסכמיים. לאחר שלושה חודשים של טיפול משולב באספירין עם Ticagrelor, החולים שלא פיתחו דימום מג’ורי או אירוע איסכמי המשיכו בנטילת Ticagrelor וחולקו באקראי לשילוב עם אספירין או עם פלסבו למשך שנה אחת. התוצא העיקרי היה שיעורי דימומים מסוג 2, 3 או 5 לפי סיווג BARC (Bleeding Academic Research Consortium). עוד בחנו החוקרים תוצא משולב של תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי.
מדגם המחקר כלל 7,119 משתתפים אשר חולקו באקראי לאחר שלושה חודשי טיפול משולב באספירין עם Ticagrelor. בין ההקצאה האקראית ועד לאחר שנה אחת, שיעורי היארעות התוצא העיקרי עמדו על 4.0% בקרב אלו שנטלו Ticagrelor בלבד ועל 7.1% באלו שנטלו את הטיפול המשולב (יחס סיכון של 0.56, p<0.001). ההבדל בסיכון בין הקבוצות היה דומה בהערכת דימומים מסוג 3 או 5 לפי סיווג BARC (היארעות של 1.0% עם Ticagrelor בלבד ו-2.0% עם משלב Ticagrelor ואספירין; יחס סיכון של 0.49).
שיעורי ההיארעות תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי עמדו על 3.9% בשתי הקבוצות (יחס סיכון של 0.99, p<0.001 להעדר-נחיתות).
החוקרים כותבים כי בקרב חולים בסיכון גבוה לאחר התערבות כלילית מילעורית, לאחר השלמת שלושה חודשי טיפול משולב ב- Ticagrelor עם אספירין, המשך טיפול ב- Ticagrelor בלבד לווה בהיארעות מופחתת של אירועי דמם בעלי חשיבות קלינית, בהשוואה למשלב Ticagrelor עם אספירין, ללא עליה בסיכון לתמותה.
N Engl J Med. Published online September 26, 2019
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!