ע”פ דיווח עדכני במאגר המחקרים medRxiv (שטרם עבר עיון וביקורת עמיתים) נמצא כי בניתוח רטרוספקטיבי הייתה עלייה בסיכון לתמותה בקרב גברים מבוגרים המאושפזים עם זיהום נגיף COVID-19 שקיבלו הידרוקסיכלורוקין (HCQ) בהשוואה לאלה ללא חשיפה ל- HCQ.

הסיכון לתמותה היה גבוה יותר בקרב חולים שטופלו ב- HCQ לעומת אלו שקיבלו טיפול סטנדרטי בלבד באופן מובהק סטטיסטי (HR 2.61, 95% CI 1.10-6.17, P = 0.03), כך דווח. מבית הספר לרפואה בווירג’יניה בצ’רלוטסוויל.

החוקרים מדווחים עוד כי לא היה הבדל מובהק בסיכון לצורך בהנשמה מכנית במטופלים שקיבלו HCQ בלבד לעומת טיפול סטנדרטי (HR 1.43, 95% CI 0.53-3.79, P = 0.48).

החוקרים מדווחים גם כי שילוב של HCQ עם אזיתרומיצין הראה תוצאות מעורבות. חולים בקטגוריה זו הראו מגמה להפחתת הסיכון להנשמה מכנית (HR 0.43, CI 0.16-1.12%), אך גם עליה מתונה ולא מובהקת לסיכון לתמותה (HR 1.14, 95% 0.56-2.32), שניהם ביחס לקבוצת הטיפול הסטנדרטית.

החוקרים מציינים שמדובר ב“מחקר רטרוספקטיבי בפריסה ארצית זו של מערכת הבריאות המשולבת הגדולה ביותר בארצות הברית המספק את בסיס המידע הגדול ביותר שדווח עד כה על תוצאותיהם של חולי COVID-19 שטופלו בהידרוקסיכלורוקין, עם או בלי אזיתרומיצין, בכל מקום בעולם,” .

כידוע, ההידרוקסיכלורוקין, טיפול נגד מלריה המשמש גם לטיפול במחלות אוטואימוניות שונות, אושר על ידי ה- FDA לשימוש חירום בטיפול ב- COVID-19 “כאשר ניסויים קליניים אינם זמינים או בלתי ניתנים לביצוע.”

בהנחיות ה- NIH שפורסמו ביום שלישי נמסר כי “אין די נתונים קליניים” בכדי להמליץ ​​או לאסור השימוש בכלורוקין או הידרוקסיכלורוקין לטיפול ב- COVID-19, תוך שהם מזהירים רק כי הקלינאים צריכים לעקוב ולנטר תופעות לוואי, במיוחד מרווח QTc ממושך.

החוקרים ניתחו נתונים של 368 חולים שאושפזו עם COVID-19 במרכזים הרפואיים לגמלאים ווותיקים בארה”ב, בין התאריכים 9 במרץ עד 11 באפריל. הגיל החציוני היה כ -69 וכשני שליש מהחולים היו שחורים. החולים סווגו לפי חשיפה לתרופות: HCQ בלבד, HCQ עם אזיתרומיצין, או ללא חשיפה בנוסף ל”טיפול תומך רגיל “. התוצאות העיקריות היו מוות והצורך בהנשמה מכנית, והניתוח הסטטיסטי הותאם ליותר מ- 40 מאפיינים קליניים.

החוקרים מדווחים כי היו נתונים זמינים עבור 385 חולים, אך רק 17 מהם היו נשים, והמספר הזה היה קטן מכדי לאפשר ניתוחים סטטיסטיים משמעותיים לגבי הבדלי מגדר. לא היו הבדלים מובהקים במאפייני הבסיס בין קבוצות הטיפול כאשר הגיל החציוני של החולים היה בין 68 ל 70, וכ 60% עד 68% היו שחורים.

בסך הכל, 97 חולים נחשפו ל- HCQ בלבד, 113 ל- HCQ פלוס אזיתרומיצין (AZ), ו -158 קיבלו טיפול סטנדרטי ללא HCQ. שיעורי התמותה שאינם מותאמים בקרב חולים בקבוצת HCQ ו- HCQ + AZ היו 27.8% ו 22.1%, בהתאמה, לעומת 11.4% בטיפול סטנדרטי.

הכותבים ציינו כי HCQ, עם או בלי אזיתרומיצין, ניתן בדר”כ לחולים עם מחלה קשה יותר – כלומר התמותה מוגברת אולי הייתה צפויה – אך סיכון זה נותר גבוה יותר גם לאחר התאמה לנטייה לקבל את התרופה.

שיעורי ההנשמה היו הנמוכים ביותר בקבוצת HCQ + AZ (6.9%) ומעט נמוכים בקבוצת HCQ (13.1%) לעומת טיפול סטנדרטי (14.1%).

החוקרים מציינים בהתאם כי לא נמצא סיכון מוגבר לצורך בהנשמה בקבוצת הידרוקסיכלורוקין בלבד, וכי התמותה המוגברת בקבוצה זו יכולה להיות מיוחסת להשפעות תרופתיות על או אי תפקוד במערכות איברים חיוניים שאינם נשימתיים, ואשר קשורים ככל הנראה לרעילות לבבית.

החוקרים מציינים כי מגבלות המחקר כוללים את העובדה שההקצאה לקבוצות טיפול לא הייתה אקראית , ושקיים פוטנציאל להטיה של בחירת הטיפול, וכי התוצאות לא בהכרח ניתנות להכללה לנשים או חולים צעירים יותר.

החוקרים מסכמים כי “ממצאים אלה מדגישים את חשיבות ההמתנה לתוצאות של מחקרים פרוספקטיביים, אקראיים ומבוקרים מתמשכים לפני אימוץ נרחב של תרופות אלה”.

לדיווח במדפייג’