מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

מחקר שהוצג באספה הווירטואלית השנתית של האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה (APA) 2021 ופורסם בכתב העת Journal of Affective Disorders הראה כי לטיפול בגירוי מגנטי על-גולגולתי (transcranial magnetic stimulation, TMS) יש השפעה משמעותית על חולים עם הפרעת דיכאון קשה (major depressive disorder, MDD).

המחקר כלל 5,010 מטופלים מבוגרים שאובחנו ב-MDD וטופלו ב-103 מרכזים רפואיים בארצות הברית. המשתתפים מילאו שאלון (שאלון PHQ-9) בתחילת המחקר ולפחות פעם אחת נוספת לאחר הטיפול ב-TMS. ציון ה-PHQ-9 הממוצע בתחילת המחקר היה 19.8, ציון המצביע על תסמינים בינוניים עד חמורים. המשתתפים במחקר טופלו ב-30 טיפולי TMS במשך 7 עד 8 שבועות וכל מפגש כלל טיפול ב-3000 פולסים.

TMS מכוון לקורטקס הדורסולטרלי הפרי-פרונטלי והפרוטוקול הסטנדרטי כולל מתן גירוי “מהיר” או בתדר גבוה (10 הרץ) בצד שמאל, כשלפעמים מתווסף גירוי בתדר איטי בצד ימין. כ-57% מהחולים טופלו בצד שמאל ו-43% טופלו בשני הצדדים.

בניתוח השאלונים שמילאו המטופלים, שיעור התגובה, שהוגדר בהקלה של 50% או יותר מהתסמינים, נע בין 58% ל-69%. שיעור ההפוגה, שהוגדר כמטופל לא סימפטומטי או בעל תסמינים מינימליים, נע בין 28% ל-36%. במדגם קטן יותר, שכלל 3,814 מטופלים שקיבלו לפחות 20 טיפולים וסיימו את כל תהליך הטיפול ומילאו שאלון בסופו, התוצאות היו גבוהות בכ-5%.

נשים, שהיוו שני שליש מאוכלוסיית המחקר, הראו תוצאות קליניות טובות יותר. “נראה כי ההבדל מתחיל בסביבות גיל 50. ראינו בקרב נשים שככל שהן מזדקנות, כך התוצאה טובה יותר, ואילו גברים לא מראים סוג זה של שינוי חיובי בהזדקנות”. הבדל זה יכול להיות קשור לשינויים הורמונליים הקשורים לגיל המעבר והעובדה שגברים מבוגרים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון מוגבר לעבור אירוע מוחי. הממצא של ההשפעה החיובית המשמעותית על ההזדקנות עומד בניגוד למחקרים קודמים בנושא שהראו שגיל היה מנבא שלילי להצלחת הטיפול. לדברי כותבי המחקר, זה ממחיש את המהירות בו תחום ה- TMS מתפתח וציינו כי כיום החוקרים מצליחים להתאים את הטיפול אישית לכל מטופל.

“המחקר כלל גודל מדגם “עצום” של סובלים מדיכאון עמיד והמחקר מראה עד כמה TMS יעיל, בטוח וחשוב לחולים בדיכאון שאינו מגיב לתרופות”, אמר מחבר המחקר. הוא הוסיף כי “בקרב האוכלוסייה העמידה לטיפול תרופתי, ככל הנראה היעילות של הטיפול טובה יותר מכמעט כל הטיפולים התרופתיים שנבדקו במחקרים”. עוד אמר כי “ההתערבות הוכיחה את עצמה כבטוחה מאוד עם שיעור תופעות לוואי, כולל כאבי ראש, נמוך ביותר, ולמעשה לא נצפו כלל השפעות קוגניטיביות. לדעתי, הגבלת הטיפול לדיכאון עמיד בלבד היא ככל הנראה טעות. מדוע חולה שרק מתחיל את תהליך הטיפול שלו בדיכאון, לא צריך אופציה לא פרמקולוגית?”.

מגבלות המחקר כללו את סוג המחקר, שהיה מסוג תווית פתוחה, ואת העובדה שרק הגיל, המין, ציוני התוצאות והפרמטרים של הטיפול נבדקו במחקר ומאפיינים קליניים אחרים, כולל שימוש בתרופות, לא היו ידועים. עם זאת, ההנחה היא שרוב החולים סבלו מדיכאון עמיד לטיפול תרופתי, שכן ההחזר מהביטוח עבור TMS מתקבל בדרך כלל רק לאחר היסטוריה מקיפה של טיפול נוגד דיכאון שכשל.

לכתבה ב-Medscape