במאמר שפורסם בכתב העת ESC Heart Failure מדווחים חוקרים מאוסטרליה על תוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מהן עולה כי טיפול במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter 2) מפחית את שיעור אשפוזים עקב אי-ספיקת לב, ללא תלות באבחנה של סוכרת מסוג 2, כאשר הסגת רימודלינג של חדר שמאל תורם ככל הנראה להשפעה חיובית זו.
מטרת המחקר הייתה לבחון באופן שיטתי את הנתונים ממחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת ההשפעה של מעכבי SGLT-2 על אשפוזים עקב אי-ספיקת לב ומבנה ותפקוד הלב וכן בחנו את העדויות ממחקרים אקראיים ומבוקרים אודות המנגנונים בבסיס יעילות הטיפול התרופתי בחולי אי-ספיקת לב.
החוקרים ערכו חיפוש שיטתי במאגרי Medline ו-Embase. בשבעה מחקרים שכללו בין 3,730 משתתפים ועד 17,160 משתתפים, טיפול במעכבי SGLT-2 הפחית משמעותית את הסיכון היחסי לאשפוז עקב אי-ספיקת לב בהיקף של 27-39%, בהשוואה לפלסבו, כולל בשני מחקרים של חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל עם ובלי סוכרת מסוג 2. שיפור בגורמי סיכון מסורתיים למחלות לב וכלי דם, כולל איזון גליקמי, לא הסבירו את ההשפעה החיובית של הטיפול התרופתי.
חמישה מחקרים בחנו את ההשפעות של 6-12 חודשי טיפול במעכבי SGLT-2 על מבנה ותפקוד חדר שמאל; ארבעה מחקרים דיווחו על שיפורים משמעותיים לעומת פלסבו, כאשר במחקר אחד לא תועד יתרון לטיפול הפעיל.
בחמישה מחקרים נבחנה ההשפעה של טיפול במעכבי SGLT-2 על רמות NT-proBNP עם עדות לירידה משמעותית לעומת פלסבו לאחר 8-12 חודשים (שני מחקרים), אך לא במהלך 12 השבועות הראשונים לטיפול (שלושה מחקרים).
יש עדויות מוגבלות המצביעות על מספר מנגנונים אפשריים בהם מעכבי SGLT-2 מגנים על הלב, כולל שיפור מדדים המודינאמיים (הפרשת נתרן בשתן וירידה בנוזל אינטרסטיציאלי ללא הפחתת נפח דם) ותפקוד כלי דם, הגברת ייצור כדוריות דם אדומות, הפחתת נתרן ברקמה ודלקת/שומן אפיקרדיאלי, ירידה בטונוס סימפתטי ושינויים חיוביים על מדדי אנרגיה בתאים.
החוקרים כותבים כי עדיין לא מבינים היטב את המנגנונים בבסיס התועלת של הטיפול התרופתי בהפחתת אשפוזים עקב אי-ספיקת לב, אם כי ישנם מספר מחקרים הנערכים בימים אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!